פרשת מסעי - נס במרתף: ההלוואה שניצלה ברגע האחרון (סיפור)

בשכר שמירת המצווה

אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

סוחר יהודי ממונסי פנה לחברו וביקש ממנו הלוואה. הוא הסביר שכמה פעמים בשנה הוא נוסע לסין לרכוש סחורה בזול, ומוכר אותה לאחר מכן בארצות הברית ברווח נאה, אולם הפעם נקלע לקושי זמני ואין בידו מספיק מזומן כדי לקנות את הסחורה.

החבר, שהכיר את הסוחר, הסכים להלוות לו את הכסף. הוא גם סיפר לו שיש ברשותו סכום כסף גדול שחסך לשם נישואי בתו, והוא ישמח לקיים בו מצוות גמילות חסדים ולהלוות לו מהכסף הזה.

את צרור הכסף שחסך לחתונת בתו, החביא האיש במרתף הבית, ולא גילה על כך לאיש, אפילו לא לאשתו. הידידים ירדו יחד אל המרתף כדי להוציא את הכסף, אך למרבה ההפתעה, הכסף לא היה שם.

הוא מיהר הביתה ושאל את אשתו אם מישהו נכנס לאחרונה למרתף. האישה, שלא ידעה כלל במה מדובר, סיפרה לו שבמהלך השבוע החליטה להתחיל בניקיונות הבית לקראת פסח, ושלחה את העוזרת לנקות גם את המרתף. היא הוסיפה שהיו שם הרבה שקיות ישנות, ושהן נזרקו כולן לפח האשפה.

הבעל מיהר מיד אל מקום פחי האשפה, והחל לחפש בלהט בין ערימות האשפה. למזלו הגדול, הצליח למצוא שם את חבילות הכסף. היה זה ביום רביעי, והעוזרת ניקתה את המרתף ביום שני. המשאיות המפנות את האשפה במונסי מגיעות ביום חמישי, וכך ניצל הכסף רגע לפני שהיה אובד לנצח.

בעל הבית עמד נדהם למראה הנס שאירע לו. אילו לא היה נעתר מיד לבקשת ההלוואה של חברו, יום אחד בלבד לפני פינוי האשפה, היה הכסף אובד ואיננו.

כך קיבל את שכר מצוותו באופן מיידי, וברור היה לו שהדבר לא התרחש במקרה, אלא כשכר על כך שנענה מיד לבקשת ההלוואה כדי לסייע לחברו.