פרשת שלח - עומקם של פסוקים: מרגלים, שליחות ומשמעות (כאן מעיינים)

במדבר פרק יג פסוק ב:

מקרא:

שְׁלַח לְךָ

אֲנָשִׁים

וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן

אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ

כֹּל נָשִׂיא בָהֶם

ופירושו:

[הקדמה:
ב"חצרות" נענשה מרים על לשון הרע (כפי שלמדנו בפרשה הקודמת),
ושם גם נחלק קורח על משה רבנו (כפי שנלמד בפרשה הבאה.
שילוח המרגלים המסופר בפרשתנו, אירע ב"קדש ברנע".
אז למה נכנס עניין המרגלים בין ענייני מרים וקורח - שהתרחשו באותו מקום?

התורה מבקשת להציג בפנינו את קשי עורפם של המרגלים: הגם שהם ראו את עונש צרעת מרים, הוציאו גם הם לשון הרע (על הארץ הטובה) ולא לקחו מוסר]

"אני" - כך אומר ה' - "איני רוצה לשלוח מרגלים. אבל, אם אתה רוצה - שלח לך, כרצונך.

אנשים נכבדים גיבורים ואמיצים,

אשר יסיירו וירגלו בארץ כנען,

שאותה הבטחתי לתת לעם ישראל.

איש אחד (בלבד) תשלחו מכל שבט.

מהחשובים ביותר מבין אנשי השבט.

במדבר פרק יג פסוק ג:

מקרא:

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה

מִמִּדְבַּר פָּארָן

עַל פִּי ה'

כֻּלָּם אֲנָשִׁים

רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה

ופירושו:

(ואכן) משה שלח אותם,

מקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ אשר במדבר פארן (שהוא חלק ממדבר סיני),

בהסכמת ה' (אך לא בעידודו),

ואז (לפני שחטאו בלשון הרע), היו המרגלים עדיין אנשים צדיקים,

ממנהיגי עם ישראל.