פרשת שלח - הצדיק משפיטובקה וכבוד ארץ ישראל (סיפור)

רבי יעקב שמשון מהדר בכבוד ארץ הקודש

טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד

פעם אחת זכה הצדיק הקדוש, רבי יעקב שמשון משפיטובקה זיע״א, לעלות לארץ ישראל. באותם ימים הייתה הארץ חרבה ודלה, ויהודים בה מעטים. אך למרות המצב הגשמי – הרגיש הרבי קדושה עילאית באוויר, והארץ דיברה אל ליבו.

אחרי שהותו הקצרה שם, גמר בליבו: "ארץ כזו – אינני יכול לעזוב! אעלה עם משפחתי ואשכון בה לעד בעזרת ה'."

בדרכו חזרה לביתו שבאוקראינה כדי להתארגן לעלייה, עצר הרבי לכמה ימים בפונדק דרכים. שם סעד את ליבו, שתה כוס חמין, אושש את גופו העייף מהטלטולים, והחזיר לעצמו את מראהו הַשָּׁלֵו והרגוע.

פנה אליו אחד מתלמידיו ושאל בפליאה:
– "רבי, הלא דרככם בקודש היא בזריזות! מה ראה כבודו להשתהות כל כך בדרכו חזרה?"

חייך אליו הצדיק ואמר ברוך:
– "הייתכן שאשוב לביתי רזה, מותש, ופניי שפלים מהדרך הארוכה והקשה? ומה יאמרו הבריות? שארץ הקודש גרמה לי צער וטורח... חלילה!

על כן אמרתי: אתעכב מעט, אתחזק ואופיע בבית – בפנים מאירות ולב שמח. שיידעו הכול: בארץ ישראל יש חיים, יש קדושה, ויש עונג!״