וילך: לכתוב את התורה

התמונה באדיבות ויקיפדיה ערך אותיות סת"ם ברישיון CC BY-SA 3.0

איך מרגיש לכתוב את התורה אות אחרי אות?

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה
בפרשה שלנו משה רבנו כותב את ספר התורה ומוסר אותו לעם.
מאז ועד היום – הכתיבה נשארה בידיים אנושיות: קולמוס, דיו וקלף.

על המשמעות של שליחות הכתיבה שוחחנו עם סופר סת"ם החי את הפסוק הזה יום־יום.

נעים להכיר

שמי יעקב, בן 45, נשוי ואב לחמישה, גר בבני ברק.
אני סופר סת"ם כבר כ־20 שנה. כתבתי ארבעה ספרי תורה, עשרות מזוזות ותפילין.
בשבילי זו לא רק פרנסה – אלא שליחות. אני מרגיש שאני חלק בשרשרת שממשיכה את משה רבנו.

מה בעצם אתה עושה בפועל?

אני יושב ליד שולחן מיוחד, עם קולמוס קָנֶה ודיוק בלתי מתפשר.
כל אות חייבת להיות כתובה בדיוק לפי ההלכה: צורת האות, הכתרים, המרווחים.
אפילו נקודה קטנה מחוץ למקום – יכולה לפסול ספר שלם.
העבודה נעשית ביד, לא במכונה. זו יצירה רוחנית שמחייבת ריכוז ומחשבה בכל רגע.

למה כל כך חשוב לדייק?

בכתיבת סת"ם (ראשי תיבות: ספרי תורה, תפילין ומזוזות) אין "בערך".
האות "י'" בכתיבה לא דייקנית - עלולה להיראות כמו "ו"'.
הבדל של חצי מילימטר – משנה את המילה ואת קדושת הספר.
כשאני כותב, אני מרגיש את האחריות: זה ספר שילמדו בו, יקראו בו, יתחברו דרכו לקב"ה.
זה לא דומה לשום כתיבה אחרת.

מה אנשים לא יודעים על התחום שלך?

שזה לא רק "כתב יפה".
מאחורי כל ספר תורה יש חודשים ארוכים של עבודה, בדיקות, הגהות.
כל אות נבדקת פעמיים ושלוש.
ויש גם הרבה הלכות נסתרות: סוגי הקולמוס, צורת הכתרים, אפילו באיזה דיו מותר להשתמש.
זו מלאכה מסורתית שנשמרה דורות – עם המון פרטים שרק מי שבפנים מכיר.

איך הפסוק "ויכתב משה את התורה" מתחבר אליך?

אני מרגיש שאני ממשיך את משה.
כשאני כותב ספר תורה – אני יודע שזה אותו כתב, אותם אותיות, אותה שליחות.

זה מחבר אותי לשרשרת הדורות, ומזכיר לי שאני לא "עובד" אלא שליח.

קרה לך מקרה מיוחד בעבודה?

כן. לפני כמה שנים כתבתי ספר תורה לעילוי נשמת חייל שנהרג.

ביום הַכְנָסַת הַסֵּפֶר לְבֵית הַכְּנֶסֶת – ניגש אליי אבא שלו ובכה על הכתף שלי.
הוא אמר: "בכל אות שהכנסת – הכנסת גם את הנשמה של בני".
באותו רגע הבנתי לעומק מה זה אומר שהכתיבה היא שליחות ולא רק מלאכה.

וסיפור נוסף: פעם כתבתי מזוזה במשך שעות ארוכות, בהשקעה גדולה ובזהירות עצומה.
בסיום, כשעברתי עליה בעיון, מצאתי פגם זעיר – כזה שאף אדם לא היה מבחין בו בעין רגילה.
אבל ההלכה קובעת שזה פסול...
נאלצתי לגנוז את המזוזה היקרה.

זה היה כואב – אך גם לימוד עצום: התורה לא "מסתפקת" ב־כמעט מושלם. היא דורשת אמת שלמה.

איזה כלי פשוט היית נותן למי שרוצה להתחבר לכתיבה?

אני תמיד אומר: תפתח חומש ותסתכל על האותיות.
תראה שכל אות נראית כמו ציור קטן.
תנסה להבחין בכתרים, בקווים, בצורות.
ככה מתחילים להרגיש שהכתב עצמו – קדוש.
זה לא רק "אותיות" – זה נשמה בתוך דיו וקלף.

מילים וביטויים מהתחום שלך?

🔹 תִּיּוּג – לא הכוונה למחשב😊, אלא להלכה שדורשת שהאות תהיה "מתויגת" בכתרים קטנים מעליה. אפילו קוצו של יו"ד – נחשב חלק מהאות. בלי זה – היא חסרה.
🔹 חָק תּוֹכוֹת – כלל יסודי בכתיבת סת"ם: האות חייבת להיווצר מהכתיבה עצמה, לא מחקיקה או גירוד. אם כתבת אות לא נכונה – אסור "לפסל" אותה בצורת מחיקה שתיצור צורה נכונה. חייבים לכתוב מחדש.
🔹 כְּתָב אַשּׁוּרִי – זה הכתב שבו נכתבת התורה מאז מתן תורה. צורת אותיות מיוחדת, לא כתב עברי רגיל. האותיות מרובעות, עם שלמות וצורה ייחודית שמעבירה קדושה.

ומה עם פרנסה?

זו פרנסה מכובדת, אבל היא גם מחייבת.
אני לא יכול למהר או לקצר דרך – כי זה פסול.
יש בזה אחריות גדולה, אבל גם סיפוק גדול.

מה אתה שומע בעבודה – ומה אתה שותה תוך כדי?

אני שומע שקט. לפעמים ניגונים חסידיים ברקע, שיעזרו לריכוז.
שותה בעיקר תה חם – משהו רגוע שמלווה את היד.

רגע קטן שלא תשכח?

ילד שקיבל ממני מזוזה שכתבתי, נישק אותה ואמר: "עכשיו הבית שלנו קדוש באמת."
בשבילי – זה כל ההבדל בין מלאכה רגילה לשליחות.

שאלות מקוראים 📬

שירה מירושלים שואלת: לוקח שנים ללמוד לכתוב סת"ם?
תשובה: כן, זה תהליך ארוך. צריך ללמוד הלכות, להתאמן, ולעבור בדיקות. אבל זה משתלם – כל אות שאתה כותב מחברת אותך לעולם אחר.

רועי מחיפה שואל: זה לא מאוד מתיש לכתוב כל כך הרבה שעות?
תשובה: לפעמים כן, אבל אני עושה הפסקות. ובעיקר – אני זוכר למה אני כותב. היד מתעייפת – אבל הלב מתחזק.

יעל מתל אביב שואלת: מה הדבר שהכי מרגש אותך בסיום ספר תורה?
תשובה: הרגע שבו אני כותב את המילים האחרונות יחד עם התורם או המשפחה. כולם עומדים מסביב, שרים ורוקדים. זה רגע שבו הדיו הופך לשירה.

📅 בשבוע הבא במדור

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר־וָדוֹר" – התורה מזמינה אותנו להרים את המבט מֵעֵבֶר להווה, ולקרוא את ההיסטוריה כעדות חיה.

פגשנו היסטוריון שחוקר את העבר היהודי, ושאלנו אותו: איך זיכרון היסטורי מעצב עם? האם ההיסטוריה באמת חוזרת? ואיך אפשר להפוך את לימוד העבר לאור חי לדורות הבאים?

רוצים לשאול אותו משהו? שלחו ל־parasha.week@gmail.com

🧠 חלק מהטקסט נערך בסיוע כלי כתיבה מבוסס בינה מלאכותית. אם נפלה טעות – זה כנראה הוא, לא המרואיין.

ישראל וייס

חדש יותר ישן יותר