דברי פרידה
פרשה זו מהווה המשך ישיר לקודמתה (נצבים).
לאחר שסיים משה (ביום האחרון לחייו) לכרות ברית בין ה' לישראל, התפזרו הנאספים לאוהליהם.
מאוחר יותר - בהמשך אותו היום - שב משה ונפגש עם העם - הפעם עם כל שבט לחוד.
בפגישה זו, שנועדה להיפרד מהם לפני מותו - בא המנהיג הֶעָנָו אליהם, ולא הזמינם אליו.
בדבריו אל השבטים, הסביר, כי ה' ציווה עליו להעביר את ההנהגה אל יהושע בן נון, ואף הבטיח כי ה' יהיה בעזרו - כפי שהיה עם משה.
משה כתב את דברי התורה על ספר ומסר לכוהנים למשמרת. הספר נשמר לדורות בקודש הקודשים לצד לוחות הברית.
מצוות הקהל
פעם בשבע שנים. בחג הסוכות. בשנה שלאחר שנת השמיטה.
מי השתתף?
כולם. לא רק הזכרים (שממילא עולים לרגל חג הסכות), אלא גם הנשים, והטף (שבאופן רגיל, פטורים הם ממצוות העלייה לרגל).מה עושים?
המלך (או הנשיא - לפני שהומלך שאול), היה קורא באזני העם, חלקים מתוך ספר דברים.
למה?
הגברים - באים לשמוע את המצוות והדינים, וגם קיימו בכך את מצוות תלמוד תורה.
הנשים - שפטורות מתלמוד תורה, באות לשמוע את המצוות והדינים.
הטף - אפילו קטנים בעריסה, הובאו לספוג קדושה, וכדי לתת שכר להורים שטרחו להביאם.
ראו גם בפוסטים הבאים: 🎬להקהל ולעמוד על נפשם, 🎬למה בכה אגריפס המלך?
מינוי יהושע
עתה, ציווה ה' את משה, להביא את יהושע לאהל מועד, כדי למנותו בפועל.
במסגרת המינוי, הגדיר ה' וחידד את הסמכות שתינתן ליהושע.
כאשר הציג משה את יהושע - לפני השבטים, אמר "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ". הביטוי "תבוא את" פירושו תבוא עִם, והוא מורה על הנהגה משותפת של יהושע וזקני ישראל. ברם, ה' ניסח זאת אחרת, ואמר "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ". כלומר, יהושע לבדו יהיה האחראי והַסַּמְכוּתָנִי בהנהגת העם.
כתיבת שירת האזינו
במעמד המינוי, גילה ה' למשה ויהושע, כי לאחר מות משה, יתפתה העם לעבוד את אלילי הארץ. את פרטי התחזית הזו, מסר להם בלשון מליצית, והיא מפורטת בפרשה הבאה (האזינו).
משה כתב את "שירת האזינו" בספר התורה, וגם הפיצה לבני ישראל באמצעות אגרות.