בית המדרש (האזינו) - הערך האֶקְסְפּוֹנֶנְצִיָּאלִי של התורה

זה נראה דבר קטן - אבל הוא עולם ומלואו

"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי"

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים לְהָרְגוֹ.
אָמַר לָהֶם: 'בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לִי מִבְּנֵי אָדָם (שתי הלוחות שניתנו לבני האדם), אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהָרְגֵנִי'?
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ (המלאכים) כָּךְ, הִנִּיחוּהוּ.

מָשָׁל לְסוֹחֵר גָּדוֹל, הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה.
תְּפָשׂוּהוּ לִסְטִים וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ.
אָמַר לָהֶם: 'בִּשְׁבִיל חֲמִשָּׁה מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי עִמִּי אַתֶּם הוֹרְגִים אוֹתִי'?
וְלֹא הָיוּ (השודדים) יוֹדְעִים, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת.
אָמְרוּ זֶה לָזֶה: 'מַה בֶּצַע בַּהֲרִיגָתוֹ? אֵין עִמּוֹ כְּלוּם. הִנִּיחוּהוּ'.
כְּשֶׁנִּכְנַס (הסוחר) לַמְּדִינָה (למקום הישוב), הִתְחִיל לִמְכֹּר אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁאֵין לָהֶם דָּמִים (שאין גבול למחירם היקר).
אָמְרוּ לוֹ הַלִּסְטִים: 'אֶתְמוֹל תָּפַשְׂנוּ אוֹתְךָ, וְאָמַרְתָּ לָנוּ, אֵין עִמִּי אֶלָּא חֲמִשָּׁה מָנֶה, וְעַכְשָׁו אַתָּה מוֹצִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁאֵין לָהֶם עֵרֶךְ (שישווה להם) בָּעוֹלָם?'
אָמַר לָהֶם: 'אֶתְמוֹל, כְּשֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם כָּךְ, בִּשְׁעַת סַכָּנָה הָיִיתִי עוֹמֵד' (ולכן נאלצתי להערים עליכם).

אַף כָּךְ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אָמַר לַמַּלְאָכִים, שְׁנֵי דְּבָרִים עִמִּי, וְ(באמת) הֵמָּה (הם) מַתָּנָה גְּדוֹלָה הָיְתָה עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלִיתָ לַמָּרוֹם וְגוֹ' (הפסוק המלא: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם").
לְכָךְ (לכן) אָמַר דָּוִד, טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ וְגוֹ' (הפסוק המלא: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף").
וְאוֹמֵר (בפסוק אחר): "הַנֶּחְמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב".
וְאוֹמֵר: אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת וְגוֹ' (הפסוק המלא: "אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם").

אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ:
'אַשְׁרֶיךָ שֶׁלָּקַחְתָּ מַתָּנוֹת'.
אָמַר לָהֶם:
'אִלּוּלֵי שֶׁאָמַרְתִּי לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁהֵם (רק) שְׁנֵי דְּבָרִים, הָיִיתִי נִשְׂרָף מֵאִשָּׁם, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת הִיא הִצַּלְתַּנִי מִיָּדָם'.

עֲלֵיהֶם אָמַר (משה), 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר' וְגוֹ'. וְאֵין יַעֲרֹף אֶלָּא הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה". וְכֵן בִּיהוּדָה אוֹמֵר, "יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיֶבְךָ". וְאֵין לִקְחִי אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וְגוֹ' (כלומר "הלקח" הִצִּילַתּוּ מעריפה).

וְלָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לְמָטָר?
לוֹמַר, מַה מָּטָר מַשְׁחֶקֶת אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם", אַף הַתּוֹרָה מַשְׁחֶקֶת לֵב הָאֶבֶן (גם של אדם רע). וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִם אֶבֶן הוּא (הלב הקשה) - נִמּוֹחַ (מתמוסס בלימוד תורה), וְאִם בַּרְזֶל הוּא - מִתְפּוֹצֵץ. לְכָךְ אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לְהָמִית עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלַעֲסֹק בָּהּ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה".

... וּלְכָךְ נִמְשְׁלָה (תורה) לְמָטָר,
מַה מָּטָר אֵין הָעוֹלָם בְּלֹא הֵם, לְפִי שֶׁצְּרִיכִין לְהַצְמִיחַ כָּל טוּב, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּלֹא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתִּי".

וּמָה הַמָּטָר יוֹרֵד מְעַט מְעַט, כָּךְ הַתּוֹרָה.
תְּחִלָּה קוֹרֵא אבג״‎ד כְּמִנְיָן קָטָן (א=1, ב=2 וכו'),
וּלְבַסּוֹף עוֹלֶה לְמִנְיָן גָּדוֹל ק' ר' ש' ת' (ק=100, ר=200 וכו').
כָּךְ מַתְחִילִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה וְדִקְדּוּקֶיהָ.

(מדרש תנחומא)