מקרא ופירושו.
👈פרק לא פסוק י:
מקרא:
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים
בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה
בְּחַג הַסֻּכּוֹת
ופירושו:
משה ציווה את הכוהנים וזקני ישראל (אשר בידיהם הפקיד את ספר התורה שכתב).
בסוף כל 7 שנים,
בזמן שהסתיימה שנת השמיטה (כלומר בתחילת השנה השמינית),
במוצאי היום הראשון של חג הסכות.
👈פרק לא פסוק יא:
מקרא:
בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר
תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם
ופירושו:
במקום שה' יבחר (בעתיד), דהיינו במשכן שִׁילֹה, ואח"כ בבית המקדש בירושלים,
יקרא - המלך או הנשיא (החשוב שבעם) - את דברי התורה שבספר דברים, וכולם יאזינו.
👈פרק לא פסוק יב:
מקרא:
הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת
ופירושו:
כדי שהם ישמעו את התורה, ידעו את ההלכות ויקיימו אותן, וכך יהיה עליהם מורא שמיים.
👈פרק לא פסוק יג:
מקרא:
וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ
יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם
כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ
ופירושו:
כך, גם הדורות המאוחרים - אשר לא היו עדים לנפלאות שעשה ה' לְדוֹר הַמִּדְבָּר הנוכחי - ישמעו גם הם את הדברים, יזכרו אותם ויעבירו אותם הלאה, כמסורת נצחית בארץ ישראל.