ברית נצח
👈כריתת ברית:
בפרשה הקודמת (כי תבוא), שטח משה רבנו בפני עם ישראל את 2 האפשרויות העומדות לפניהם: ההליכה בדרך התורה - והברכה שבעקבותיה, או נטישת דרך התורה - והקללה שבעקבותיה.
כעת, ביום ז' באדר, הוא היום האחרון לחייו (בהיותו בן 120), מְכַנֵּס משה את כל העם, כדי לכרות עימם ברית - כלומר לְעַגֵּן את התחייבויות הצדדים (ה' והעם) ולתת להם תוקף מחייב עם שבועה.
כריתת הברית נעשתה (לדעת רמב"ן) ע"י הקרבת קרבן עולה, וזריקת מחצית מדמו על העם, ומחצית שניה על המזבח (בדומה לברית שנכרתה עימם בהר סיני).
למעמד זה הגיעו כולם - מהמנהיגים העומדים בראש, ועד אחרוני שואבי המים וחוטבי העצים.
יתירה מזו, המדרש אומר, שגם כל הנשמות העתידות להיוולד בעם ישראל (כלומר גם אנחנו), וגם הַגֵּרִים העתידים להצטרף אלינו - כולנו היינו שם, והתחייבנו לדברי הברית.
במה מתחייבים אנו?
שלא לעבוד לאל אחר ושלא לעבור על חוקי התורה!
במה מתחייב ה'?
שלא להחליף אותנו בעם אחר - ואפילו אם נחטא כלפיו!
משמעות הדבר היא, שגם אם נחטא, אין לו כביכול אפשרות אחרת, מלבד להעניש אותנו, שהרי הוא התחייב שלא להחליף אותנו...
👈ערבות הדדית:
ומה אם יהיה אדם פרטי (או משפחה או שבט), שבעקבות הֶכֵּרוּתוֹ עם אלילי מצרים, יקבל עליו את ברית ה' רק למראית עין? דהיינו, יתחזה לירא שמים אבל יחטא בסתר?
האם בשל כך יֵעָנֵשׁ כל העם? ולחילופין, האם יֵהָנֶה היחיד מהשפע המושפע על כלל העם?
ובכן, זה תלוי:
- אם מעשי החוטא - ייעשו בסתר, הרי שהוא בלבד ייענש, ולא תיגרע טובת העם.
- אם יהיו בגלוי ובפרסום, הרי שכל העם - שלא עצר בעדו - ייענש בסיבתו, כי כל ישראל ערבים זה לזה.
הדברים אמורים גם ביחס לחורבן הארץ, שכל המבקרים בה בשנות שִׁמְמוֹנָהּ, יִתְהוּ אמנם על עומק החורבן, אך יֵדְעוּ להצביע על החטא שגרם לו.
👈החזרה בתשובה באחרית הימים:
גם לאחר החורבן - יש תקווה לעם ישראל.
כפי שצוין לעיל, נשבע הקב"ה שלא יחליף אותנו בעם אחר, ולכן מובטח לנו, שכאשר נשוב אליו בלב שלם, יקבל את תשובתנו, ויחזיר אותנו למעמדנו הרם כבראשונה.
התורה מוסיפה, כי מצוות החזרה בתשובה אינה בלתי אפשרית ואינה קשה.
ראה גם בפוסט 🎬התורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים
👈עדים להתחייבות:
השמים והארץ. כיוון שהם עדים נצחיים הקיימים לעולם.