כי תבוא: הטוב והרע - השכר והעונש

מה מצווה התורה לעשות בכניסת ישראל לארץ?
ביכורים, ביעור מעשרות, הקללה והברכה

🍇ביכורים

מצווה לתת לכהן את הפירות הראשונים שהניבה השדה בכל שנה. 

יש להביאם לירושלים, להניפם במקדש כאות תודה, ולתת אותם לכהן. 

במעמד זה, היה מביא הביכורים מקריא פסוקים (מפרשתנו), המתארים את ראשיתו הדלה של עם ישראל (בהיות יעקב בבית לבן הארמי, ובשעבוד בניו במצרים), ואת גאולתם וַהֲבָאָתָם לארץ זבת חלב ודבש. 

אני - כך אומר מביא הביכורים - איני כפוי טובה, ולכן אביא לכהן את ראשית הפירות המשובחים.

⚱️ביעור מעשר

פרנסת הכוהנים, הלוויים והעניים, מושתתת על התרומות והמעשרות המופרשים מן היבול. בנוסף, בחלק מהשנים מְצֻוֶּה בעל השדה להפריש גם מעשר שני, אותו הוא אוכל בעצמו בירושלים.

ומה אם הצטברו אצלי בבית פירות תרומה ומעשר שעדיין לא נתתי למוטבים?

לדוגמה:

1. דרכתי את עֲנָבַיי כדי לייצר מהם יין, ואף הפרשתי מהיין תרומה ומעשר, ואחסנתי אותן בחביות נפרדות (כדי שלא אשתה מהן בטעות), אלא שחביות אלו עדיין טמונות במרתפי, כי טרם החלטתי לאיזה מבין הכוהנים אֶרְצֶה להעניק אותן.
2. את פירות המעשר השני שלי (שנועד עבורי לאוכלו בירושלים), פדיתי (חיללתי) על מטבעות כסף. המטבעות צרורים אצלי, כי עדיין לא יָצָא לי לעלות לירושלים כדי לקנות בהן צרכי סעודה. (בחגים האחרונים לא הייתי בארץ, כי נסעתי לחו"ל לצורך עסקים).

ובכן, יש דֵּד-לַיְן!
בתום השנה השלישית מתוך מחזור 7 שנות השמיטה (וכן בתום השנה השישית), חובה עליי לבער (להוציא) מביתי, את התרומות והמעשרות, ולתת אותם למוטבים.

חבית התרומה - לכהן,
חבית המעשר הראשון - ללוי,
חבית מעשר העני - לעני,
מטבעות המעשר השני - לעצמי (אקנה בהן סעודה לאכול אותה בירושלים).

ראו גם בפוסט 🎬איך ומתי מקיימים את מצוות ביעור מעשרות 

🧱הצבת האבנים

התורה מצווה על ישראל, לערוך 3 מעמדי הצבה של אבני זיכרון, לכשיבואו לארץ ישראל.

א.
כאשר בני ישראל עברו את הירדן בהיכנסם לארץ כנען, הציבו 12 אבנים בתוך הירדן, לזכר הנס שבו נבקע הירדן לצורך מעברם.

ב.
אז, גם נטלו והרימו 12 אבנים אחרות מתוך הירדן, והביאו אותן אל הר עיבל, ובנו מהם מזבח, ושָׂדוּ את האבנים בסיד, וכתבו עליהן את התורה בשבעים לשונות (שפות).

ג.
אח"כ, פירקו את המזבח, ונטלו עימם את אותן האבנים אל הַגִּלְגָּל.
(שם בגלגל, גם הציבו את משכן אוהל מועד שהיה עימם במדבר. המשכן עמד שם 14 שנה שבהן כבשו וחילקו את הארץ. בתום 14 שנים אלו, הועבר המשכן מהגלגל אל שִׁילֹה.) 

🔊גרזים ועיבל

בהיכנס ישראל לארץ, יהיה עליהם לערוך את המעמד המתואר בפרשתנו.

השבטים: שמעון, (נשות) לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין - עלו לראש הר גרזים (הברכה).
השבטים: ראובן, גד, אשר, זבולן, דן ונפתלי - עלו לראש הר עיבל (הקללה).
הלוויים: עמדו באמצע - בין 2 ההרים.

תחילה הפנו הלווים את פניהם להר גרזים ואמרו "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה", וכל העם ענה אמן.
אח"כ, הפכו הלווים את פניהם להר עיבל ואמרו "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה", וכל העם ענה אמן.
וכך, הקריאו את שאר הברכות והקללות המנויות בציווי.

🥕השכר - ברכה

משה מפרט את הברכה שתחול על ישראל בארצם, ככל שיקפידו על שמירת התורה והמצווה. הברכה (שמשמעותה "ריבוי") מתייחסת לאוכלוסייה, לנכסים, ולמעמד העם בקרב הגויים.

⚔️העונש - קללה

כנגד זה, מפרט משה את הקללה שתחול עליהם במידה ויעזבו את דרך התורה.
הקללה (שמשמעותה "מיעוט וחיסרון") מתייחסת אף היא לאותם הדברים.

בין האזהרות, התנבא משה גם על חורבן הארץ ועל הגליית תושביה (כפי שאכן אירע), ואף על הסבל שיעברו היהודים בארצות גלותם.