לך לך: מה מלמד הניקוד המיוחד?

לך לך - לטובתך. איפה זה רמוז?

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ

כתב רש"י: לך לך - לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, שָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל...

מניין לרש"י שהליכה זו נועדה לתועלת אברהם?
ובכן, פרשני רש"י (כגון ברטנורא, גור אריה ועוד) מסבירים כי רש"י דייק זאת מהמילה המיותרת "לְךָ".

אבל לכאורה הדבר טעון בירור: שהרי בהרבה מקומות מופיעה לשון ציווי עם "לְךָ", ואין הכרח לפרש לטובתך:

• בשמן המשחה: וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ (שמות ל, כג)

• במעשה הקטורת: קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת (שמות ל, לד)

• בעניין יתרו: וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ (שמות יח, כז)

כלום נאמר בכל המקומות הללו שהציווי לטובת המקבל?

ונראה לומר: הדיוק של רש"י איננו רק מעצם המילה "לְךָ", אלא גם מן הניקוד המיוחד של מילת הציווי "לֶךְ".

המילה "לך" מופיעה פעמים רבות במקרא.
ברוב המקומות היא מנוקדת "לֵךְ" בצֵירֵי, ורק במקומות בודדים "לֶךְ" בסֶגּוֹל.
הסוד נעוץ בכך שכאשר הציווי עומד לעצמו - הוא נכתב בצֵירֵי (תנועה גדולה) כמו במילה לֵךְ, ואילו כאשר הוא מחובר למילה שלאחריו - הניקוד מתקצר לסֶגּוֹל (תנועה קטנה) כמו במילים לֶךְ־לְךָ.

ומכאן חידוש: רש"י ראה בחיבור המיוחד הזה - לֶךְ־לְךָ - לא רק תופעת ניקוד לשונית, אלא רמז לכך שהציווי כולו בא לטובתך ולהנאתך.

הערה:
כאשר המילה לך אינה מוטעמת בטעמי המקרא - היא תמיד מנוקדת לֶךְ ותכופה למילה שלאחריה.
כאשר היא מוטעמת - היא מנוקדת לֵךְ ואינה תכופה.

סעד לדברים ניתן למצוא גם 👈בדברי הרב מאזוז זצ"ל.