מעז יצא מתוק
"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל"
כְּבָר בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן לִכְהֻנָּתוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק כְּרַבָּה שֶׁל הָעִיר בַּרְדִּיצֶ'ב, הִגִּיעַ לְפִתְחוֹ דִּין תּוֹרָה.
וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה:
לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, הֵבִיא סוֹחֵר דְּבַשׁ עָשִׁיר, כַּמָּה חָבִיּוֹת כְּדֵי לְמָכְרָן בַּיְּרִיד בְּבַרְדִּיצֶ'ב.
בְּרַם, לְרֹעַ מַזָּלוֹ, הוּזַל לְפֶתַע מְחִיר הַדְּבַשׁ, וְהַסּוֹחֵר - שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁיְּקַבֵּל עֲבוּרוֹ לֹא יַסְפִּיק לְכַסּוֹת אֲפִלּוּ אֶת הַשְׁקָעָתוֹ - הֶחְלִיט לְבַקֵּשׁ מִמַּכָּרוֹ בָּעִיר, שֶׁיְּאַחְסֵן אֶצְלוֹ אֶת הַדְּבַשׁ, עַד לַעֲלִיַּת הַמְּחִיר.
הַמַּכָּר, שֶׁהָיָה חָבֵר טוֹב, הִסְכִּים בְּחֵפֶץ לֵב, וְעָזַר לוֹ לְגַלְגֵּל אֶת הֶחָבִיּוֹת הַכְּבֵדוֹת לְמַרְתְּפוֹ.
שְׁנֵי הַמַּכָּרִים סָמְכוּ אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, וְלָכֵן לֹא טָרְחוּ לִכְתֹּב בֵּינֵיהֶם הֶסְכֵּם הַמְּתַעֵד אֶת מַה שֶׁאֵרַע.
הַזְּמַן חָלַף, חֹדֶשׁ רָדַף חֹדֶשׁ, וְאוּלָם, מְחִיר הַדְּבַשׁ נִשְׁאַר זוֹל, וְהֶחָבִיּוֹת נִשְׁאֲרוּ בַּמַּרְתֵּף...
לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, נִפְטַר שׁוֹמֵר הַדְּבַשׁ בַּחֲטָף, מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְצַוּוֹת אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ.
חָלְפוּ עוֹד כַּמָּה שָׁנִים, וְהִנֵּה הֵחֵל סוֹף סוֹף מְחִיר הַדְּבַשׁ לַעֲלוֹת.
כַּאֲשֶׁר הַמְּחִיר הִתְיַקֵּר בְּאֹפֶן מַשְׁמָעוּתִי, הִגִּיעַ בַּעַל הַדְּבַשׁ לְבֵית יְדִידוֹ, וּבִקֵּשׁ מִבְּנֵי הַמָּנוֹחַ אֶת פִּקְדוֹנוֹ.
אֲבָל, הַבָּנִים - שֶׁלֹּא יָדְעוּ כְּלוּם אוֹדוֹת הַפִּקָּדוֹן, וְסָבְרוּ שֶׁהֶחָבִיּוֹת הָיוּ שַׁיָּכוֹת לַאֲבִיהֶם - סֵרְבוּ לְהַחֲזִירָן.
נִמְנוּ וְגָמְרוּ לָגֶשֶׁת לְבֵית דִּינוֹ שֶׁל הָרַב הֶחָדָשׁ - רַבִּי לֵוִי יִצְחָק.
שָׁמַע הָרַבִּי אֶת טַעֲנוֹת הַצְּדָדִים, וְהֵבִין מִיָּד כִּי עפ"י הַהֲלָכָה, לֹא נִתַּן לְהוֹצִיא אֶת הָרְכוּשׁ מִיַּד הַיְּתוֹמִים לְלֹא רְאָיָה.
אֲבָל, יַחַד עִם זֹאת, חָשׁ קֹשִׁי לִפְסֹק כָּךְ בְּאֹפֶן בָּרוּר, שֶׁהֲרֵי בַּעַל הַדְּבַשׁ הָיָה יָדוּעַ כְּאָדָם הָגוּן וְיָשָׁר, וְכֻלָּם יָדְעוּ כִּי יְדִיד נַפְשׁוֹ שֶׁל הַמָּנוֹחַ הוּא.
נָשָׂא הַדַּיָּן בְּלִבּוֹ תְּפִלָּה לַהּ' שֶׁיָּאִיר אֶת עֵינָיו לִפְסֹק נְכוֹנָה.
וּלְפֶתַע, נִתֵּר בַּעַל הַדְּבַשׁ מִמְּקוֹמוֹ, וְקָרָא בְּקוֹל "אֲנִי זוֹכֵר! אֲנִי זוֹכֵר!".
וְכָךְ סִפֵּר:
פִּתְאוֹם הָיְתָה לִי הֶאָרָה, וְנִזְכַּרְתִּי בְּמַעֲשֶׂה יָשָׁן שֶׁאֵרַע לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה.
נַעַר צָעִיר הָיִיתִי אָז, וְאָבִי נִפְטַר בְּפִתְאוֹמִיּוּת, וְהוֹתִיר אַחֲרָיו עִזָּבוֹן גָּדוֹל, וּבְתוֹכוֹ חָבִיּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן.
יוֹם אֶחָד - הוֹפִיעַ בְּבֵיתֵנוּ - אֲבִיהֶם שֶׁל הַבָּנִים הַיּוֹרְשִׁים הַלָּלוּ - וְטָעַן שֶׁחָבִיּוֹת הַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן שַׁיָּכִים לוֹ.
אַחַי הַגְּדוֹלִים, שֶׁהָיוּ אַף הֵם צְעִירִים, וְלֹא הָיוּ מְעֹרָבִים בְּעִסְקֵי אָבִינוּ, סֵרְבוּ לְבַקָּשָׁתוֹ, וּבֵית הַדִּין פָּסַק שֶׁלֹּא נִתַּן לְחַיֵּיב אוֹתָנוּ לְהָשִׁיב אֶת הֶחָבִיּוֹת.
וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא, מְחִיר דִּבְשִׁי הַמֻּפְקָד בְּמַרְתְּפָם, זֵהֶה לִמְחִיר חָבִיּוֹת הַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן שֶׁנִּמְצְאוּ בְּעִזְּבוֹנוֹ שֶׁל אָבִי...
נְהָרָה הִתְפַּשְּׁטָה עַל פָּנָיו שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק, וְהוּא הוֹדָה לַהּ' עַל הֵרָאוֹת מִדַּת הַצֶּדֶק לְעֵין כֹּל.