וזאת הברכה: מִצְנְחֵי רְחִיפָה בְּחֵיפָה

או "חפיפה חפיפניקית"

חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם

המילה “חפף” מתארת פעולה פשוטה – כיסוי. אבל כשמתחילים לעקוב אחר הופעותיה בלשון חז"ל, בתנ"ך ובעברית שלנו – נגלה שהיא מתפרשת לעשרות הקשרים: הגנה וצל, אבלות ובושה, רחיפה עדינה, שמפו לראש, עבודה חפופה ואפילו חוף הים וחיפה. כל הדוגמאות יונקות מאותו שורש – כיסוי, מגע עדין, חיבור שמסתיר או שומר.

◼️

🛡️חוֹפֵף משמעו מְכַסֶּה וּמַגִין. זו גם מטרת פרישת הַחֻפָּה.

🧱את לִבְנֵי הקיר מֵחַפִּים (מכסים) לצורך הגנה. כך גם באשר לחִפּוּי אֲוִירִי.

🧕המן הרשע - כך כתוב במגילה - נדחף אל ביתו "אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ". המפרשים מסבירים, שראשו היה מכוסה (בבגד או בצעיף) כדרך האבלים. לפי פירוש אחר - פניו התכסו במעטה בושה.

🧴שטיפת הראש בשמפו - נקראת חֲפִיפָה. הפעולה מורה על 2 משמעויות:

1. כִּסּוּי - כי במהלכה מכסים את הראש בקצף.
   בזמן המשנה, הייתה החפיפה נעשית באמצעות "מַסֵּכַת הֲזָנָה" לשיער.
   לצורך כך השתמשו בעלי תלתן שֶׁנִּשְׁרוּ במים וּמֻסְמְסוּ לתמיסה.
   התלתן מכיל עמילן רב ומסייע לייצוב השער (משנה מעשר שני ב' ג').
2. שִׁפְשׁוּף - כי במהלכה משפשפים את הראש או את העור.
   תוצאת השפשוף הנו ניקיון. לכן, על מי שנמצא לא-אשם, אומרים שהוא חַף (נקי) מִפֶּשַׁע.
   (רש"י על איוב ל"ג ט' מסביר, את מילת חַף כ-טהור ומשופשף).
   שימו לב למילה חִכּוּךְ - הקרובה לחִפּוּף, שכן, להתחכך פירושו להשתפשף (ראו רש"י: "חף ביה - נתחכך בו").

🟥בגיאומטריה, 2 עצמים הזהים בצורה ובגודל, מְכֻנִּים חוֹפְפִים, כיוון שבהנחת האחד על חברו, הרי שהוא יכסה אותו לגמרי.

🧑‍🤝‍🧑כדי שהעובד החדש ימלא ויכסה את כל תחומי האחריות של קודמו - עורכים ביניהם חֲפִיפָה.

🔧ביצוע עבודה באופן מרושל - נקרא חָפִיף. המילה מורה על 2 משמעויות:

1. כִּסּוּי - כיוון שֶׁמְּבַצֵּעַ הָעֲבוֹדָה משתדל בדרך כלל לכסות על פגמיה.
2. חִבּוּב (חָבִיב) - כיוון שֶׁמְּבַצֵּעַ הָעֲבוֹדָה עושה אותה באופן חובבני ולא מקצועי.
   אותיות השפתיים (בומ"פ)במילים חפיף-חביב, מתחלפות כמו נושב-נושף.

🏖️חוֹף הַיָּם נקרא כך - על-שם החול שמכסה את המים (או על שם האניות המכסות את המים).

⛰️משערים כי שמה של העיר חֵיפָה ניתן לה בְּשֶׁל החול המכסה את חוף ימה, או בְּשֶׁל הר הכרמל אשר צִלּוֹ מחפה על העיר. 
מאידך, יש המציינים את מקור השם במילה הארמית 'כיפא' (סלע/כֵּף), בגלל מיקומה על צוק סלע.

🗝️חַף בלשון המשנה - פירושו מַפְתֵּחַ, וגם שן של מפתח. ייתכן בשל העובדה שהמפתח נתחב ומכוסה בחור המנעול.

👣מי שחלץ את מנעליו הריהו יָחֵף. ייתכן כי בשינוי סדר האותיות, מתבטאת ההנגדה למילה חֲפוּי.
מחופה (מכוסה) - לעומת יחף (חלוץ מהכיסוי). ראש (הקצה האחד) לעומת רגל (הקצה השני).
דוגמא מרהיבה נוספת, ניתן לראות במילה פּוֹחֵחַ (המופיעה במשנה) שמשמעותה אדם שבגדיו קרועים ובשרו גלוי (לא מכוסה).  

🤜חֲפִינָה הנה החזקת דְּבַר-מָה בתוך כף היד. המילה קרובה למילת חפיפה, כיוון שהדבר המוחזק (כדוגמת חֹפֶן אדמה) - מכוסה ע"י האצבעות הסוגרות על כף היד. 

🦅הפעלים חפף, עפף ורחף - קרובים. ביטוי לכך נמצא בפסוק "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף".
רש"י כותב: "על גוזליו ירחף - אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף - נוגע ואינו נוגע".
כלומר, המילה רִחוּף קשורה לכיסוי (חפף) ולתעופה (עפף).

◼️

בסופו של מסע, מתברר שהשורש ח־פ־ף מחבר עולמות שונים: מהמן ה"חפוּי ראש" ועד החייל החדש ב"חפיפה", מהנשר המחופף מעל גוזליו ועד לחוף הים המכסה את המים. תמיד מדובר בכיסוי – לעיתים של הגנה, לעיתים של הסתרה, ולעיתים של קרבה נוגעת־לא־נוגעת. שורש אחד, משמעות אחת – שמתפצלת לעולם שלם של שימושים.