העולם לא נברא מאליו
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"
בריאת העולם
בראשון: אור (שמקורו אינו בשמש), מים, שמים וארץ.
בשני: נִקְרְשׁוּ והתחזקו השמים הלחים.
בשלישי: המים שכיסו את כל שטח הארץ, נאספו לתוך האוקיינוס ושאר הימים.
הארץ הוציאה עצים והתכסתה במַרְבָד עשבים (דשא).
ברביעי: שמש, ירח וכוכבים. האור המקורי נגנז לעולם הבא.
בחמישי: היצורים החיים במים (דגים, יונקים ושרצים ימיים), והעופות (ובכללם שרצים מעופפים כגון זבוב, דבורה וכו').
בשישי: היצורים החיים בארץ (חיות, בהמות, ובכללם שרצים רוחשים קטנים כמו נמלים ועכברים), והאדם.
בשבת: סיום הבריאה חל עם סיום היום השישי. לכן, קידש ה' את השבת וקבע אותה ליום מנוחה.
גן עדן
בששת ימי בראשית, נטע ה' גן ממזרח למקום ששמו עדן. במרכז הגן צמחו עץ החיים ועץ הדעת. הגן הושקה ע"י נהר שנבע מתוכו, ובהמשך התפצל לארבעה נהרות: פישון, גיחון, חידקל ופרת.
ה' הציב את האדם ביומו הראשון (הוא היום השישי לבריאה) בגן עדן, כדי לעבוד ולשמור את הגן.
בהמשך אותו יום, הציג ה' בפני האדם את כל החיות ומאפייניהם, והאדם העניק להם שמות.
האדם, הצטער על שנברא יחידי, בעוד שכל החיות נבראו זוגות (זכר ונקבה).
לפיכך, ה' הפיל עליו שינה, וברא מבשרו -באותו יום - את בת זוגו.
האדם - שדיבר בעברית - קרא לה "אשה" מפני שנבראה מגוף "האיש".
בהמשך אותו יום, נולדו קין (עם אחות תאומה) והבל (עם שתי אחיות תאומות).
בהמשך אותו יום, אסר ה' על האדם לאכול מעץ החיים ומעץ הדעת.
עוד באותו יום - חטא האדם באכילתו מעץ הדעת - וגורש מגן עדן.
החטא והעונש
הנחש הקדמוני היה יצור ערמומי וחכם, מהלך על רגליו וּמְדַבֵּר.
הנחש - שחשק בחווה - פיתה אותה לאכול מעץ הדעת, במטרה שזו תיתן מהפרי גם לאדם. לאחר שיאכל האדם וייענש במיתה - יישא (הוא הנחש) את חווה.
האשה אכלה, ונתנה גם לאדם. מיד נכנסה בהם דעת, והבינו שעליהם להתבייש בגופם הערום.
אלוקים העניש את הנחש בקצצו את רגליו (מעתה יזחל על גחונו), בנטילת כושר הדיבור ממנו, באיבוד חוש הטעם (מעתה, יחוש טעם עפר בכל מאכליו), ובהטלת שנאה טבעית בינו לבני האדם.
אלוקים העניש את האשה וגזר עליה חודשי הריון מכבידים, צער ומכאוב בלידה, וכניעה לבעלה.
את האדם העניש במוות - בבוא יומו (אלמלא החטא היה האדם חי לנצח), ובצורך לעמול קשה לפרנסתו. במסגרת קללת האדם - נתקללה גם האדמה (מוצא האדם) בהצמחת קוצים ודרדרים.
בנוסף, גירשם ה' מגן עדן, העלים והסתיר את מבוא הגן, והציב שם מלאכי חבלה למניעת הכניסה.
כאמור, כל המעשים הללו היו באותו יום.
קין והבל
קין - עסק בעבודת האדמה. הבל - העדיף להתרחק מהאדמה שקוללה ועסק ברעיית צאן.
כעבור שנה, הקריבו האחים מנחה לה'.
הבל - שהביא מהמובחר שבצאנו - נענה בכך שה' קיבל את מנחתו.
ברם, קין - שהביא מֵהַפָּחוּת שבפירות האדמה - לא נענה.
קין קינא בהבל, והרגו. האדמה סייעה בידו להעלים את דם אחיו השפוך.
ה' העניש את קין וגזר עליו להיות נע ונד, ובכך מנע ממנו להתיישב במקום קבוע.
עונשו של קין הגיע כעבור שבעה דורות - כאשר נהרג בשוגג ע"י לֶמֶךְ צאצאו.
צאצאי אדם הראשון
קין והבל התחתנו עם אחיותיהן התאומות.
הבל - נרצח לפני שהספיק להעמיד תולדות.
קין - העמיד דורות רבים. הוא הוליד את חנוך, שהוליד את עִירָד, שהוליד את מְחוּיָאֵל, שהוליד את מְתוּשָׁאֵל, שהוליד את למך, שהוליד את יָבָל, יוּבָל ותוּבַל-קַיִן, וכן את נעמה אחותם.
כל צאצאי קין אבדו במבול - למעט נעמה - שהתחתנה עם נח (שבא מבנו השלישי של אדם).
שת - בהיות אדם בן 130 הוליד את שת, שהוליד את אנוש, שהוליד את קינן, שהוליד את מַהֲלַלְאֵל, שהוליד את ירד, שהוליד את חנוך (אין לבלבל עם חנוך בן קין), שהוליד את מתושלח, שהוליד את למך (אין לבלבל עם למך צאצא קין), שהוליד את נח, שהוליד את שם, חם ויפת.
קצת על האנשים שהוזכרו
- למך בן מְתוּשָׁאֵל (מגזע קין) - התחתן עם 2 נשים: עדה וצילה.
- יָבָל - בן למך ועדה - היה הראשון לרועים הנוודים עפ"י אזורי המרעה הפוריים.
- יוּבָל - בן למך ועדה - היה הראשון למוסיקאים, והמציא את הכינור והעוגב.
- תוּבַל-קַיִן - בן למך וצילה - היה הראשון לחרשי הברזל ויצרני כלי הנשק.
- נעמה - בת למך וצילה - התחתנה כאמור עם נח, והייתה השריד היחיד לגזע קין שהושמד כולו במבול.
- למך הנ"ל, היה צייד עיוור, ותובל קין בנו היה מנהיגו ומכוונו. פעם, ראה הבן תנועה, ודימה לחשוב שזו חיה. הוא הדריך את אביו, שֶׁדָּרַךְ את קשתו, ירה ופגע בדמות.
ברם, הדמות התגלתה כקין בנו של אדם...
למך, סָפַק את כפיו בצער, ובתוך כך, מחץ בין ידיו את ראשו של תובל קין בנו. - בימי אנוש (בן שת) החלו האנשים לחטוא ולעבוד עבודה זרה. כעונש, הציף ה' עליהם את האוקיינוס, ומחה שליש מאוכלוסיית העולם. למרות זאת, לא שבו הנותרים למוטב, ובהמשך נאבדו במבול.
- חנוך בן ירד (מגזע שת) היה צדיק. ה' לקחו השמימה בגין 365 - קודם שילמד ממעשי בני דורו ויחטא.
- גם מתושלח בנו היה צדיק. הוא - מתושלח - היה האדם שחי הכי הרבה שנים. 969 שנה.
- נח, המציא את המחרשה ובכך הקל על האנשים את עבודת האדמה. בנוסף, מרגע לידתו פסקה הקללה שהטיל ה' על האדמה (שתוציא קוצים במקום החיטים והשעורים שזרעו בה).
זו סיבת השם נח - מלשון להניח - כלומר הוא הניח את הקושי מבני האדם.
וכיצד ידע מתושלח אביו לתת לו את השם הזה בלידתו? מפני שהייתה בידם מסורת, לפיה קללת האדמה תפוג בהיוולד אדם מהול. נח נולד כשהוא מהול. - הגיל הממוצע שבו הוליד כל אחד את בנו, היה 100. ברם, נח - הוליד את בניו (שם חם ויפת) רק בגיל 500.
דור המבול
אנשי הדור חטאו בגזל ובעריות.
גם בני השופטים והשרים היו בין החוטאים, ובחרו להם נשים בכפיה.
120 שנה קודם המבול, החליט ה' להאריך אפו עד 120 שנה. בתום הזמן - הביא עליהם את המבול. נח, שהיה צדיק - ניצל מהמבול כמסופר בפרשה הבאה (פרשת נח).