פַּעַם אַחַת (חיי שרה) - כיצד זכה אדם פשוט להיות חתן הרש"ש?

הכסף שהוכנס בטעות לתוך הספר

"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי"

הרש"ש, הלא הוא רבי שמואל שטראשון, ממפרשי התלמוד הידועים, זכה להערכה בקרב בני דורו.

בנוסף על היותו גדול בתורה, התמסר רבי שמואל לצרכי קהילתו, וניהל בווילנא גמ"ח הלוואות גדול.
כדי שסכום הכסף של הגמ"ח לא יתדלדל - הקפיד רבי שמואל על פריעת ההלוואות במועדן, וניהל על כך רישום מסודר.

פעם, בא לפניו יהודי פשוט, וביקש לקבל הלוואה של מאה רובל לתקופה של שנה.
בהגיע מועד הפירעון, הלך הלווה לביתו של רבי שמואל כדי לפרוע את חובו, אך בני הבית מסרו לו שהרב נמצא בבית המדרש.
הלך האיש אל בית המדרש, ומצא את הרב כשהוא שקוע בעיצומה של סוגיה הלכתית סבוכה.
הניח הלווה את הכסף לפני רבי שמואל, שהרים לרגע קט את עיניו מהספר והנהן בראשו.
סמוך ובטוח היה הלווה, כי רבי שמואל הנהן כדי לאשר את קבלת הכסף, ופנה לדרכו.
לאמתו של דבר, הרב לא שם לבו לכסף, אלא הניע את ראשו מתוך שקיעתו בתלמודו. 
מבלי משים, הכניס הרב את הכסף בין דפי הספר שבו עיין, והחזירו אל המדף...

כבכל שבוע, עבר הרב גם בשבוע זה על ספר החשבונות, ומצא כי הלוואתו של מיודענו טרם נפרעה.
שלח הרב להזמין את הלווה כדי שיפרע את ההלוואה.
התפלא הלה ושאל: "והרי כבר שילמתי לך"?!
"לא, עדיין לא שילמת" ענה הרב, "כתוב כאן שאתה עדיין חייב את הכסף".
"אבל, שמתי את הכסף על השולחן בדיוק מולך!" התעקש האיש.
רבי שמואל לא זכר את שאירע, ועמד על דעתו כי ההלוואה טרם שולמה.

משהתעקש הלווה - הזמין אותו הרב לדין תורה.
הדיינים קבעו כי דין מנהל הגמ"ח הוא כמו "החנווני הנאמן על פנקסו", וכי על הלווה לשלם את החוב. 
השמועה על הדיון עשתה לה כנפיים. כולם תמהו כיצד העיז הלווה את פניו מול הרב הנכבד?
שמו הטוב הוכפש, ויצא עליו שם של גנב.
משלא יכול היה לשאת את חרפתו, עקר האיש את מגוריו מווילנא ועבר למקום מרוחק.

בחלוף זמן, נזקק רבי שמואל לעיין באותו ספר, והנה, נתגלו לעיניו מאה הרובלים.
באותו רגע, נזכר בכל.
הרי כסף זה, הוא כסף פרעון החוב...
צער נורא פשט בליבו של הרב.
הוא הבין שפגע לשווא ביהודי ישר דרך.

קרא הרב את היהודי אליו, ושאל: "כיצד אוכל לכפר על הצער שגרמתי לך"?
"אודה על טעותי לעיני כל בני הקהילה", הציע.
ברם, האיש השבור מאן להתנחם.
"גם אם תפרסם את דבר חפותי - לא יאמינו האנשים לכך. הם יסברו שאתה עושה זאת מרחמים".
רבי שמואל הרהר קלות, ובמוחו הבזיק רעיון: "אקח את בנך לחתן לבתי" אמר. "כך ידעו כולם שאיש הגון וישר אתה".

האירוסין נערכו בתוך ימים.
כל האורחים שהשתתפו באירוע, דיברו על הכבוד שנפל בחלקו, והסיקו כי אך טעות קרתה בענין פירעון ההלוואה.
כך הושב שמו הטוב של האיש, ואף גדל שבעתיים.