תצווה: שתי כפרות - שתי מטרות

"אשר כופר בהם" ו"למלא את ידם" - מה מבקש רש״י לחדד?

וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם

בשמונת "ימי המילואים", הוקרבו - בכל יום - הקורבנות הבאים:

• פר - לחטאת
• איל - לעולה
• איל ולחם - לשלמים
• שני כבשים - לעולה ('קרבן תמיד')

ראו בהרחבה בפוסט 👈תקציר פרשת תצווה

קריאה פשוטה של 2 הפסוקים שצוטטו, מלמדת כי על הכהנים לאכול את הבשר והלחם של 'איל השלמים', ובכך הם (הכהנים) מתקדשים לכהונה.

עיון בדברי רש"י מעלה שתי תהיות:

1. על המילים "אָשֵׁר כֻּפַּר בָּהֶם", כתב: "לָהֶם כָּל זָרוּת וְתִעוּב".
   לשם מה הוסיף "לָהֶם"? הרי ברור שמדובר על הכהנים.
2. על המילים "לְמַלֵּא אֶת יָדָם", כתב "בָּאַיִל וָלֶחֶם הַלָּלוּ".
   לשם מה ציין זאת? הרי ברור שמדברים על האיל והלחם.

נראה שרש"י רוצה להטעים ולחדד כי שתי כפרות (חיטויים) היו שם, למטרות שונות:

1. חיטוי המזבח - נעשה ע"י פר החטאת. כמובא בפסוקים י-יב: "וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר ... וְשָׁחַטְתָּ ... פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד ... וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ"
2. חיטוי הכהנים - נעשה ע"י איל השלמים.

היה מקום לחשוב כי הן הפר והן האיל מכפרים הן על המזבח והן על הכהנים. לפיכך הדגיש רש"י ביחס לאיל השלמים:

"אָשֵׁר כֻּפַּר בָּהֶם" - "לָהֶם" - כלומר רק לכהנים - ולא למזבח.

"לְמַלֵּא אֶת יָדָם" - "בָּאַיִל וָלֶחֶם" - כלומר רק באיל השלמים - ולא בפר החטאת.