תצווה: הַשָּׁר לְפִתּוּחַ לְאֻמִּי

מגלה פתיחות מפתיעה

וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם

נוֹרָא קָשֶׁה לַעֲקֹב,
אַחֲרֵי הָעוֹלָם הַמִּתְפַּתֵּחַ.
אָסוּר לְהַרְפּוֹת-לַעֲזֹב,
לְפַהֵק אוֹ לְהִתְמַתֵּחַ.

פַּעַם זֶה הָיָה פָּשׁוּט,
הַחַיִּים זָרְמוּ בְּנַחַת.
הָעוֹלָל נִהְיֶה זַאֲטוּט,
וּבֵינְתַיִם, צָמְחָה הַשַּׁחַת.

זְקֵנִים הֶעֱלוּ זִכְרוֹנוֹת,
צְעִירִים הִקְשִׁיבוּ בִּפְלִיאָה.
לְאַט הָעָבְרוּ מָסוֹרוֹת,
בַּיְּשִׁישִׁים נִמְצְאָה הַחָכְמָה.

הַמִּלְחָמוֹת הָיוּ רְחוֹקוֹת,
הָאֵשׁ, בַּחֲמִימוּת בָּעֲרָה.
נֶעֶרְכוּ אֲרוּחוֹת מְשֻׁתָּפוֹת,
אָכְלוּ לְאַט - בִּישִׁיבָה.

כְּלוּם לֹא הָיָה מְפֻתָּח,
בְּקֹשִׁי, פִּתְּחוּ תְּמוּנוֹת.
הַמַּבָּט הָיָה מְפֻכָּח,
לֹא נוֹלְדוּ סְפֵקוֹת.

וּפִתְאוֹם הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה,
וּבָא לָעוֹלָם טְרֵנְד.
לְהַסְפִּיק הַכֹּל בִּמְרוּצָה,
לְהַתְחִיל וּלְסַיֵּם בִּזְבֵּנְג.

כֻּלָּם רוֹצִים לְפַתֵּחַ,
אִישִׁיּוּת וְגַם עֲסָקִים.
לִהְיוֹת אַנְשֵׁי מַפְתֵּחַ,
לְמַצּוֹת כִּשּׁוּרִים.

אַפְּלִיקַצְיָה,
שֶׁתְּשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם.
אוֹטוֹמַצְיָה,
שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עַל כֻּלָּם.

טְעוּנֵי טִפּוּחַ,
מַמְצִיאִים עַצְמָם מֵחָדָשׁ.
יוֹצְאֵי עֲיָרוֹת פִּתּוּחַ,
מִתְפַּתְּחִים לְלֹא חֲשָׁשׁ.

זְקֵנִים עוֹשִׂים 'שַׁתֵּף',
סָבְתוֹת פּוֹתְחוֹת פֶיְסְבּוּק.
כֻּלָּם פּוֹרְקִים כָּתֵף,
מֵהַקְלָדָה בְּנוֹטְבּוֹק.

אֵיךְ הֵם לֹא מִתְעַיְּפִים?
זֶה רַק אֲנִי שֶׁהִזְדַּקֵּן?
שֶׁלֹּא מַכְבִּיר מִלִּים,
שֶׁעוֹנֶה רַק בְּ- 'לֹא וְכֵן'.

וּכְשֶׁאֲנִי רוֹצֶה וּמִתְוַכֵּחַ,
לָרֶדֶת מֵהָרַכֶּבֶת.
אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי מְפַתֵּחַ,
דֵמֶנְצִיָּה מִתְקַדֶּמֶת...