לבן הארמי הרמאי
"וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה"
כִּנֵּס (את) כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ.
אָמַר (לבן) לָהֶם: "יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמַיִם, וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם".
אֲמַרִין לֵיהּ (אמרו לו אנשי מקומו): "וּמָה אַהֲנֵי לָךְ"? (מה אתה מעונין לעשות?)
אֲמַר (לבן) לְהוֹן (להם): "אִין בָּעֲיִין אַתּוּן (אם רוצים אתם) - אֲנָא מְרַמֵּי בֵיהּ (אני ארמה אותו), וְיָהֵב לֵיהּ לֵאָה (ואתן לו את לאה), דְּהוּא (כי הוא) רְחִים לַהֲדָא רָחֵל סַגִּי (אוהב את זאת רחל מאוד), וְהוּא עָבֵד הָכָא גַּבְּכוֹן (והוא יישאר כאן אתכם) שִׁבְעָה שְׁנִין אוֹחֳרִין (שבע שנים אחרות).
[כלומר, אתן לא את לאה, והוא ייאלץ להישאר כאן עוד 7 שנים, והמים ימשיכו להתברך.]
אֲמַרִין לֵיהּ (אמרו לו): "עֲבֵיד מַה דַּהֲנֵי לָךְ" (עשה כרצונך).
אֲמַר לְהוֹן (אמר להם): "הָבוּ לִי מַשְׁכּוֹן דְּלֵית חַד מִנְּכוֹן מְפַרְסֵם" (תנו לי משכון/ערבון שאהיה בטוח שאף אחד מכם לא יגלה ליעקב את האמת).
וְיַהֲבוּן לֵיהּ מַשְׁכּוֹנִין (ונתנו לו משכונות), וַאֲזַל וְאַיְתֵי עֲלֵיהוֹן (והלך לבן הרמאי, ורימה גם אותם, ורכש בדמי המשכונות את צרכי הסעודה): חֲמַר (יין), מְשַׁח (שמן) וְקוֹפָר (בשר).
הֱוֵי (לכן) לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי? שֶׁרִמָּה בְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ.
וְכוּלֵּי יוֹמָא (וכל היום), הֲווֹ מְכַלְּלִין בֵּיהּ (משבחים ומזמרים לכבוד החתן והכלה).
וְכֵיוָן דְּעָל בְּרַמְשָׁא (וכאשר נכנס יעקב בערב),
אֲמַר לְהוֹן: "מָה הוּא כְּדֵין"? (התפלא ושאל מה זו כל השמחה הגדולה שאתם שמחים עימי?).
אֲמַרִין לֵיהּ: "אַתְּ גָּמַלְתְּ חֶסֶד בִּזְכוּתָךְ" (אתה גמלת לנו חסד בזכותך שהתרבו ועלו לנו המים).
וְהָיוּ מְקַלְּסִין (משבחים) קוֹדְמוֹי (לפניו) וְאָמְרִין (ואומרים): "הָא לַיָא הָא לַיָא" - הִיא לֵאָה הִיא לֵאָה.
(כלומר, הם רמזו לו בעורמה שזו לאה).
בְּרַמְשָׁא, (בלילה) אֲתוֹן מַעֲלָתָא (באו נערים) וַחֲפוֹן בּוֹצִינַיָא (וכיבו את הנרות - שלא ירגיש יעקב בהחלפת רחל בלאה).
אָמַר לָהֶן: "מַהוּ כְּדֵין"? (מה זה שאתם מחשיכים את האולם?),
אָמְרֵי לֵיהּ: "מָה אַתְּ סָבוּר (מה אתה חושב), דַּאֲנַן דִּכְרִין דִּכְוַתְכוֹן" (שאנחנו כאן פרוצים כמו בארץ כנען? כלומר, יש לכבות את הנר מפני התשמיש).
וְכָל הַהוּא לֵילְיָא (וכל אותו הלילה) הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל (היה יעקב קורא לה "רחל"), וְהִיא (לאה) עָנְיָא לֵיהּ (והיא ענתה לו).
בְּצַפְרָא (בבוקר) - וְהִנֵּה הִיא לֵאָה!
אָמַר לָהּ: "מָה (זה) רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה (רמאית בת רמאי), לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי"? (וכי לא קראתי לך רחל בלילה, וענית לי?).
אָמְרָה לֵיהּ (ענתה לו לאה): "אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים? (וכי יש אומן תספורות שאין לו תלמידים? כלומר, אני למדתי ממך לרמות), לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ "עֵשָׂו", וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ" (וכי לא ככה היה אביך יצחק קורא לך "עשו" בשעה שלקחת את הברכות - ואתה ענית לו כן?)
(בראשית רבה)