ויצא: קוּלוּלוּ - לאה! לאה!

מי אתה לבן הארמי? הרמאי

וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜לשון מדרש "בראשית רבה"

כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם: "יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמַיִם, וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם". אֲמַרִין לֵיהּ: "וּמָה אַהֲנֵי לָךְ"? אֲמַר לְהוֹן: "אִין בָּעֲיִין אַתּוּן - אֲנָא מְרַמֵּי בֵיהּ, וְיָהֵב לֵיהּ לֵאָה, דְּהוּא רְחִים לַהֲדָא רָחֵל סַגִּי, וְהוּא עָבֵד הָכָא גַּבְּכוֹן שִׁבְעָה שְׁנִין אוֹחֳרִין. אֲמַרִין לֵיהּ: "עֲבֵיד מַה דַּהֲנֵי לָךְ". אֲמַר לְהוֹן: "הָבוּ לִי מַשְׁכּוֹן דְּלֵית חַד מִנְּכוֹן מְפַרְסֵם". וְיַהֲבוּן לֵיהּ מַשְׁכּוֹנִין, וַאֲזַל וְאַיְתֵי עֲלֵיהוֹן: חֲמַר, מְשַׁח וְקוֹפָר. הֱוֵי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי? שֶׁרִמָּה בְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ.

וְכוּלֵּי יוֹמָא, הֲווֹ מְכַלְּלִין בֵּיהּ, וְכֵיוָן דְּעָל בְּרַמְשָׁא, אֲמַר לְהוֹן: "מָה הוּא כְּדֵין"? אֲמַרִין לֵיהּ: "אַתְּ גָּמַלְתְּ חֶסֶד בִּזְכוּתָךְ". וְהָיוּ מְקַלְּסִין קוֹדְמוֹי וְאָמְרִין: "הָא לַיָא הָא לַיָא" - הִיא לֵאָה הִיא לֵאָה.

בְּרַמְשָׁא,אֲתוֹן מַעֲלָתָא וַחֲפוֹן בּוֹצִינַיָא. אָמַר לָהֶן: "מַהוּ כְּדֵין"? אָמְרֵי לֵיהּ: "מָה אַתְּ סָבוּר - דַּאֲנַן דִּכְרִין דִּכְוַתְכוֹן"? וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ 'רָחֵל', וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ.

בְּצַפְרָא - וְהִנֵּה הִיא לֵאָה! 
אָמַר לָהּ: "מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי"? אָמְרָה לֵיהּ: "אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים? לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ "עֵשָׂו", וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ"?

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

לבן כינס את כל אנשי עירו ואמר להם:
“אתם הרי יודעים כמה היינו סובלים ממחסור במים.
מאז שהצדיק הזה – יעקב – הגיע לכאן, המים התרבו והכול התברך.”

שאלו אותו האנשים:
“ומה אתה מתכוון לעשות?”

אמר להם לבן:
“אם תרצו, אני מתכנן לרמות אותו.
במקום לתת לו את רחל שאותה הוא אוהב, אתן לו את לאה.
וכיוון שיעקב אוהב את רחל כל כך, הוא ייאלץ להישאר כאן עוד שבע שנים נוספות – וכך נמשיך כולנו ליהנות מהברכה.”

אמרו לו אנשי העיר: 
“עשה כרצונך.”

אמר להם לבן:
“אבל תנו לי ערבון – שאף אחד מכם לא ילך ויגלה ליעקב את סודי.”
הם נתנו לו משכון, אך לבן רימה גם אותם:
בכסף שקיבל מהם קנה יין, שמן ובשר לסעודת החתונה.
ומכאן, אומרים חז"ל, נקרא שמו לבן הארמי – על שם שהיה רמאי גם באנשי מקומו.

כל אותו היום שמחו אנשי העיר – שרים, רוקדים ומשבחים את החתן.
וכשיעקב הגיע בערב, התפלא על השמחה הגדולה ואמר:
“מה פשר כל זה? על שום מה כל הששון הזה?”

אמרו לו:
“בזכותך התרבו המים בעיר – ואתה הוא זה שגמלת לנו חסד!”

הם רקדו לפניו וקראו בקול רומז:
“הא ליא! הא ליא!” – כלומר: היא לאה! היא לאה!
אבל יעקב לא חשד.

בערב, כשעמדו לקיים את החופה, כיבו הנערים את הנרות,
כדי שלא יראה את פני הכלה.

שאל יעקב:
“מדוע אתם מחשיכים את הבית?”

אמרו לו:
“מה אתה חושב, שאנחנו כמו אנשי כנען הפרוצים?
אין ראוי שתהא האור דולק בשעה כזו.”

וכך, כל אותו הלילה קרא יעקב “רחל, רחל” –
ולאה, לפי עצת אחותה, ענתה לו במקומה.

ובבוקר –
“והנה היא לאה!”

אמר לה יעקב בכאב:
“רמאית בת רמאי!
הלא כל הלילה קראתי לך רחל – ואת ענית לי כאילו את היא!”

ענתה לו לאה בשלווה חדה:
“וכי יש ספר שיער שאין לו תלמידים?
גם אני למדתי ממך – וכי לא קרא אביך ‘עשו’ ואתה ענית לו, ונטלת את הברכות?”