מקרא ופירושו.
👈פרק כה פסוק כט:
מקרא:
וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד
וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף
ופירושו:
בישל יעקב תבשיל.
באותו יום מת סבם אברהם, ויצחק אביהם היה אבל.
נהוג להאכיל את האבלים בעדשים או ביצים, כיוון שמזונות אלו "נטולי פה" (אין להם סדק), וגם לאבל אין פה - כלומר אינו רשאי לשאול בשלומם של מבקריו (אלא יושב דומם ועצוב).
ועשו חזר אז מהשדה כשהוא עייף - לאחר שביצע שם מעשה רצח.
👈פרק כה פסוק ל:
מקרא:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי
עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם
ופירושו:
ביקש עשו מיעקב - שפוך הרבה מהתבשיל האדום ישירות לתוך גרוני, כיוון שעייפתי.
ובהערת אגב - לכן יכנו אותו כולם בעתיד - בשם 'אדום'.
👈פרק כה פסוק לא:
מקרא:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי
ופירושו:
יעקב התנה את המתן, בכך שעשו ימכור לו את זכות הבכורה בצורה ברורה (כמו אור יום).
כי חפץ יעקב בעבודת הקרבנות שנעשתה ע"י הבכורים (לאחר שחטאו - הועברה הזכות ללוויים).
👈פרק כה פסוק לב:
מקרא:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת
וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה
ופירושו:
הגיב עשו: אין לי חפץ בעבודת הקרבנות, שכן היא מסוכנת לי, ואני עלול למות בגינה.
יודע אני שאם לא אקפיד על כל הילכותיה - איענש במוות.
איני רואה בבכורה כל יתרון - אלא חיסרון.
👈פרק כה פסוק לג:
מקרא:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם
וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב
ופירושו:
יעקב דרש שהעסקה תְּגֻבֶּה באמצעות שבועה (ברורה).
עשו נשבע, ובכך מכר את זכות הבכורה ליעקב.
👈פרק כה פסוק לד:
מקרא:
וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים
וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה
ופירושו:
(כעת) מציינת התורה, כי התבשיל הזה היה של עדשים (אדומות), וכלל גם לחם.
התורה מדגישה, כי לאחר שאכל ושתה - הלך עשו מבלי להתחרט, כי באמת בז בליבו ולא ראה זכות בעבודת הקורבנות (שניתנה לבכורים).