הליכות עולם (לך לך) - למילים יש כוח

מוות וחיים ביד לשון

"וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה"

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

הַנִּפְטָר (הנפרד) מִן הַמֵּת,
אַל יֹאמַר לוֹ 'לֵךְ לְשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם',
שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם".

וְהַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ (החי),
אַל יֹאמַר לוֹ לֵךְ 'בְּשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ לְשָׁלוֹם',
שֶׁהֲרֵי:
דָּוִד אָמַר לְאַבְשָׁלוֹם (בנו) 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם' - וְהָלַךְ וְנִתְלָה (בשערו, ומת),
יִתְרוֹ אָמַר לְמֹשֶׁה (חתנו) 'לְךָ לְשָׁלוֹם' - וְהָלַךְ וְהִצְלִיחַ.

(סידור רש"י)