לא על עצמו התפלל יעקב, אלא עלינו!
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"
ממה פחד יעקב? ומדוע היה לו צר? מתפלא המגיד מדובנא.
הרי,
- אלוקים הבטיח לו שיהיה לצדו בשובו מחרן.
- ומחנה גדול של מלאכים ליווה אותו לשומרו.
- ולו עצמו, היה מחנה גדול של עבדים ורועי צאן עם כלביהם.
- והוא עצמו, היה גיבור (וגלל את האבן הכבדה מעל פי הבאר).
ועונה על כך באמצעות משל.
משל
לעיר אחת, שהיו בה חולים רבים, אבל לא היה שם רופא.
ושר העיר, דר בעיר אחרת, ועמו היה רופא חכם ונאמן.
ברם, מפאת המרחק הרב, לא שלח השר את רופאו על אותה העיר.
ובאותה העיר, גר אדם נכבד, שהיה יקר מאוד אצל השר, ומצבו הבריאותי היה איתן.
ויהי היום, והנה חש אותו אדם, כאב קל בראשו.
אמנם, יכול היה למצוא רפואה בנקל - אם לצנן ראשו במים רעננים, או לשתות תה צמחים מבריא - ברם, הוא החל להיאנח ולגנוח על מכאוביו, ודרש שחיש ישגרו שליח אל ידידו השר, בכדי שישלח אליו את רופאו הטוב.
כשראה את פליאת בני ביתו על פשר הדבר, אמר להם:
אווילים חסרי לב.
האם על מחלתי ועל מכתי אני צועק?
האם רק בעבור תועלתי שלי אני שולח אחר הרופא?
גם אנכי כמוכם ידעתי, כי ישועתי קרובה לבוא בקלות.
אנחותיי הן על החולים האנושים בעירי. והנה אם יבוא הרופא בעבורי - הרי ירפא גם אותם בגללי...
הנמשל
הביט הקב"ה על הדורות הבאים (הדורות שלנו), וראה כי דלים מאוד זכויותינו, וכי לא יספיקו בכדי שיגלגל את רחמיו עלינו.
לכן, בחסדו זימן מאורעות לפני אבותינו הקדושים והאדירים.
מאורעות שהם דוגמת הצרות העתידות לבוא עלינו.
ואף כי בטחו אבותינו בה' ולא חששו לעצמם כלל, היה חששם בעבורנו.
בדבריו, פעל יעקב אבינו ישועה לנו.
ומסיבה זו השליך על ה' את יהבו, כדי שיושיע אותו באופן ניסי.
ואחרי שיתהווה נס הישועה בַּעֲדוֹ - יחול בעתיד גם עלינו - הגם שאיננו ראויים כלל לנס כזה.
(מעובד עפ"י משלי המגיד מדובנא)