פגישת יעקב ועשו.
בשובו מחרן, חשש יעקב מאיבת עשו אחיו, ולכן הקדים לשלוח לו פריסת שלום.
ברם, השליחים שבו אל יעקב וסיפרו כי עשו צועד לקראתו בראש מחנה של ארבע מאות חמושים.
יעקב, נקט ב- 3 אמצעי הגנה:
- דורון - שליחת מתנה (מנחה) לצורך פיוס.
לצורך כך בחר מהמשובחים שבבהמותיו: עזים, כבשים, גמלים, פרים וחמורים.
בנוסף, חילק את המנחה לעדרים נפרדים - כדי להבליט את נראות המתנה וגודלה. - תפילה - תחינה לה' שיחוש להצילו.
בתפילתו, ציין בחשש שכבר 'ניצל' את שכר מעשיו הטובים - בחסדים שזכה להן עד כה,
ושב "והזכיר" לפני ה' את הבטחתו כי ייטיב לו. - מלחמה - השבת מלחמה שערה.
בתוך כך, חילק את מחנהו ל- 2 חלקים, כדי שאם יוכה האחד, יימלט האחר בינתיים.
ואכן, כשנפגשו, גאו הרחמים בלב עשו, והוא נשק ליעקב והתפייס עמו.
לאחר שקיבל את המנחה, הציע עשו ללוות את יעקב בדרכו, אבל הוא השתמט ממנו בנימוס.
יעקב לא המשיך במסע ישיר אל חברון - עיר מגורי יצחק אביו, אלא התעכב שנה וחצי בעיר סֻכּוֹת.
קודם פגישתו עם עשו, נאבק יעקב באופן פלאי עם המלאך הממונה על עם עשו, וניצח אותו.
ראו עוד בפוסט "כאן מעיינים 👈 לפרשת וישלח".
מעשה דינה
גם כשיצא יעקב מסֻכּוֹת - לא מיהר - כמצופה ממנו - לקיים את נדרו בבית אל (ראו להלן) ולהמשיך אל יצחק אביו בחברון.
תחת זאת, הוא קנה חלקת שדה בסמוך לעיר שכם והתיישב שם.
בגין התעכבותו - נענש, והתרגשה עליו צרת דינה.
זו, יצאה לטייל בעיר שכם, ונחטפה ונבעלה ע"י שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר - נשיא העיר.
שכם היה מבני העם הַחִוִּי מגזע כנען (בן חם בן נח).
שכם וחמור אביו, הגדילו לעשות, וביקשו מיעקב ובניו לאשר את נישואי דינה לשכם.
בני יעקב, ענו להם בעורמה, כי יסכימו לנישואין אלו, ואף יֵאוֹתוּ להיטמע בעם הַחִוִּי כולו, בתנאי שהללו ימולו את זכריהם.
תושבי שכם הנלהבים הסכימו להצעה, ומלו את עצמם.
ברם, ביום השלישי לאחר המילה - כאשר חולי החולה מתגבר עליו ביותר - התנפלו עליהם שמעון ולוי, הרגו את כל הזכרים שבהם וחילצו את דינה אחותם.
המדרש מספר כי בתחילה סירבה דינה לצאת מפני הבושה, אך ניאותה, לאחר ששמעון אחיה, הבטיח לשאתה לאשה.
יעקב חשש מתגובת יושבי הערים הסמוכות, אולם שמעון ולוי עמדו על דעתם וצדקת מעשיהם.
יעקב מקיים את נדרו בבית אל
כשברח יעקב מכנען לחרן, נגלה אליו ה' בבית אל והבטיח לו לשמרו בדרך.
יעקב נדר אז, כי בשובו לכנען - יעבוד את האלוקים בבית אל.
כמצוין לעיל, התעכב יעקב עד שה' דרש ממנו במפגיע לקיים את נדרו.
יעקב ציווה לבניו ואנשיו להיפטר משלל הזהב שלקחו מאנשי שכם, שכן ייתכן שחפצים אלו שימשו את תושבי שכם לעבודה זרה.
הם הטמינו את האוצר תחת עץ אֵלָה בסמוך לשכם, טבלו לשם טהרה, והמשיכו לעיר בית אל.
ה' הטיל פחד על יושבי הערים הסמוכות, והם לא העזו לרדוף אחרי מחנה יעקב וּלְהִנָּקֵם ממנו.
בבית אל, יצק יעקב שמן על המצבה - אותה הקים בדרכו לחרן.
שם גם הבטיח לו ה' כי:
- עתיד להיוולד לו בן נוסף - בנימין
- מלכים יֵצֵאוּ מזרעו
- ארץ כנען - תינתן לנו, בניו.
קודם שהגיע יעקב לבית אל, נפטרה דבורה מינקתה של רבקה.
כאשר הביא אליעזר את רבקה בת בתואל אל יצחק, שלחו עימה בני משפחה את דבורה מיניקתה.
סמוך לבריחת יעקב מלבן, שלחה אליו רבקה את דבורה בכדי להודיעו שהגיע הזמן לשוב.
זו הסיבה שבגינה הייתה עתה דבורה במחנה יעקב.
המדרש מוסיף כי אז גם התבשר יעקב על מות אמו רבקה. התורה לא ציינה את יום מותה בפירוש, כדי למנוע מהאנשים לקלל את זיכרונה, אחר שרבים היו האנשים שסבלו מעשו הרשע בנה.
פטירת רחל
בדרכו מבית אל לחברון - מתה רחל.
היה זה מפאת תהליך הלידה הקשה שבו ילדה את בנה השני בנימין.
קודם שמתה, קראה אמו את שמו בן-אוני (צערי), אבל אביו ביכר את השם בנימין (שאמנם מזכיר את הצער אך במרומז).
יעקב קבר את רחל בדרך לאפרת - היא בית לחם.
והתורה מעידה כי מצבת קבורתה תהיה מוכרת עד ימינו - כעבור אלפי שנים.
לאחר מותה, העביר יעקב את מיטתו מאהלה, אל אהל בלהה שפחתה.
ראובן - שקינא לכבוד לאה אמו הגבירה - העביר את מיטת יעקב אל אהלה.
התורה שפטה את מעשיו בחומרה, וכינתה את מעשיו כשכיבה עם בלהה.
בסופו של דבר, הגיע יעקב אל יצחק אביו בקרית ארבע היא חברון.
עשו, עקר כבר קודם את דירתו מבית אביו, והלך לגור בְּשֵׂעִיר, אלא שהיה מגיע לפרקים לבקרו, ואף השאיר שם חלק מרכושו.
בהגיע יצחק לגיל 180 - נפטר, ונקבר ע"י יעקב ועשו בניו במערת המכפלה, לצד רבקה אשתו.
תולדות עשו
3 נשים נשא עשו:
- עדה (המכונה גם בָּשְׂמַת) - בת אילון הַחִתִּי (חת היה בנו של כנען, בן חם בן נח).
- אָהֳלִיבָמָה (המכונה גם יהודית) בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי (הַחִוִּי והַחִתִּי היו אחים).
- בָּשְׂמַת (המכונה גם מחלת) בת ישמעאל בן אברהם.
לאחר שובו של יעקב, עקר עשו את דירתו לגמרי מחברון, והשתקע כליל בהר שעיר - ארץ אדום - אותה כבש מהעם הַחִוִּי.
לאחר שהשתקע עשו באדום - נולדו נכדיו: תֵּימָן, אוֹמָר, צְפוֹ, גַעְתָּם, קְנַז, עֲמָלֵק, קֹרַח (לדעת רש"י הכוונה לקֹרַח בן עשו שהוזכר לעיל), נַחַת, זֶרַח, שַׁמָּה ומִזָּה.
מצאצאי עשו, הוכתרו 8 מלכים בארץ אדום: בֶּלַע, יוֹבָב, חֻשָׁם, הֲדָד, שַׂמְלָה, שָׁאוּל, בַּעַל-חָנָן וְהָדָר.
לאחר מות הדר - המלך האחרון - פסקה המלכות מצאצאי עשו, והמושלים נקראו רק 'אלופים'.
שמות האלופים נקבעו ע"ש המדינות עליהן משלו: תִּמְנַע, עַלְוָה, יְתֵת, אָהֳלִיבָמָה, אֵלָה, פִּינֹן, קְנַז, תֵּימָן, מִבְצָר, מַגְדִּיאֵל וְעִירָם.
רש"י מזהה את מַגְדִּיאֵל עם רומי.
תולדות העם הַחֹרִי
הללו ישבו בשעיר, ונדחקו משם ע"י עשו.
ראש משפחתם היה שֵׂעִיר.
בתו תמנע - נישאה לאליפז בן עשו.
נכדתו אָהֳלִיבָמָה - נישאה לעשו.