דובר עברית שוטפת
"וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם"
🏁שָׂפָה - היא רצועת קָצֶה דקה, והיא דומה למילה סוֹף.
💋לכן, צמד רצועות הבשר הדקות שבקצות הפה, נקראות שְׂפָתַיִם (והשיער מעליהן - שָׂפָם).
🏖️'שְׂפַת הַיָּם' היא הרצועה הדקה שבקצה גבול הים.
🍸'שְׂפַת הַכּוֹס' היא הקצה העליון הדק שבהיקף הכוס.
🛣️'אֶבֶן שָׂפָה' היא קורת בטון מוארכת, המוצבת בקצה המדרכה.
🍲גם הַחֲצוּבָה - אותה רצועת מתכת דקה ומוארכת, עליה מניחים את הקדרה בעת הבישול - נקראת שָׂפָה. מכאן בא הביטוי 'לִשְׁפּוֹת קְדֵרָה' (רד"ק).
התחלפה לה אפוא, ה'שין' השמאלית בימנית.
🛋️סַפָּה היא רהיט דק-מוארך בצורת רצועה.
כאן, הוחלפה ה'שין' השמאלית ב'סמך'.
🚪קצה הבית וגבולו נקרא סַף.
לעיתים נמתח מעליו פַּס (מפתן).
⛔'דּוֹחֶה עַל הַסַּף' משמעו: מסרב לתת לדברים (שלך) לעבור מֵעֵבֶר לגבול (שלי).
🔥'מֵבִיא לְסַף רְתִיחָה' משמעו: מחמם דבר עד הגעתו לגבול הרתיחה.
🔠שָׂפָה היא גם אמצעי דיבור, באשר:
הדיבור, עובר דרך הַשְּׂפָתַיִם, ובגין היותה מחברת בין אנשים וקצוות (גיאוגרפיים או רעיוניים).
🗑️שיירי חפצים ומזון - שהגיעו לקצה גבול השימוש בהם - מהווים אַשְׁפָּה.
🩹התרחבות נגע צרעת אל מחוץ לגבולו קרוי 'פִּשְׂיוֹן' (ככתוב "והנה...לא פשה הנגע").
🙋מעניין כי הטיות שונות של המילה, משמשות דווקא לטשטוש הקצוות והגבולות, כגון:
- כאשר אנשים שונים מתאחדים לרעיון או עסק, הרי שהם שֻׁתָּפִים.
- שִׁטָּפוֹן - מבטא פריצה אל מחוץ לגבול.
- הסרת קצוות ובליטות - נקראת שִׁיּוּף אוֹ שִׁפְשׁוּף.
🧵הרצועה הדקה - שנארגה בקצה אפודו של הכהן הגדול - ושימשה לחגירתו,
נקראת חֵשֶׁב הָאֵפוֹד. במילה חֵשֶׁב, נקבעה 'בית' תחת 'פא' (כמו נושב-נושף), וגם ח במקום א.
⚖️שׁוֹפֵט (ראה לעיל שׁוֹפֵת) - הוא הנמצא בגבול/רצועת החַיִץ שבין הצדדים הטוענים.