עקרת הבית - אם הבנים שמחה
"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"
בָּאוּ בַּעֲלֵי מְלָאכָה,
חָפְצוּ לְהִתְחָרוֹת.
אֵיזוֹ מֵהֶן קָשָׁה,
מִכָּל הָאֲחֵרוֹת.
'הֲכִי קָשֶׁה' אָמַר מוֹרֶה,
'לִהְיוֹת סַבְלָנִי וְקָשׁוּב.
עָלַי לְמַלֵּא תַּפְקִיד שֶׁל הוֹרֶה,
וְזֶה מְיַגֵּעַ, אֲבָל כֹּה חָשׁוּב'.
'הֲכִי קָשֶׁה לְקַבֵּל קָהָל',
נֶעֶנְתָה פְּקִידַת הַשֵּׁרוּת.
'כֻּלָּם דּוֹרְשִׁים בְּדֶרֶךְ כְּלָל,
שֵׁרוּת לְלֹא שְׁהוּת.
לֹא כָּל אִישׁ מַגִּיעַ,
רָגוּעַ וְנִנּוֹחַ.
לְעִתִּים הוּא בָּא מַזִּיעַ,
וְגַם חֲסַר מָנוֹחַ'.
'הֲבָלִים' רָעַם הַשּׁוֹטֵר,
וְקוֹלוֹ נוֹסֵךְ בִּטָּחוֹן.
אֶת הַסֵּדֶר הוּא שׁוֹמֵר,
וְגַם אֶת הָעִקָּרוֹן.
אֵיזֶה שְׁטוּיוֹת - תַּפְעִילוּ הִגָּיוֹן,
הִגָּיוֹן פָּשׁוּט וּבָרִיא.
כְּלוּם לֹא יִשְׁוֶה לְעוֹבְדֵי נִקָּיוֹן,
עֲמָלָם - הוּא הַחֵלֶק הָאֲרִי.
'נוּ בֶּאֱמֶת',
צוֹוֵחַ הַסָּמַנְכַּ"ל.
'עֲלֵי לְמַלֵּא כָּל הָעֵת,
אֶת גְּחָמוֹת הַמַנְכַּ"ל'.
וּמָה תַּגִּידוּ עַל גַּנָּנוֹת,
שֶׁמַּחֲלִיפוֹת בְּלִי סוֹף, חִתּוּלִים,
וּמִדֵּי פַּעַם, נַזָּלוֹת מְקַנְּחוֹת,
מֵאַפִּים דּוֹלְפִים וְזוֹלְגִים?
וּמָה בַּאֲשֶׁר לְעוֹבְדֵי הַסִּעוּד,
שֶׁקָּשָׁה מְלָאַכְתָּם עַד מְאוֹד.
וְאַף עַל פִּי כֵן, רוֹאִים בָּהּ יִעוּד,
וְאֵינָם מְחַפְּשִׂים שׁוּם כָּבוֹד?
וְהַטַּבָּחִים, כְּלוּם מְלָאַכְתָּם קַלָּה?
בּוֹרְרִים הֵם שָׁעוֹת קִטְנִיּוֹת.
זֶה בִּכְלָל לֹא פָּשׁוּט לְבַשֵּׁל אֲרוּחָה,
לְצַלְּחֵת מָנוֹת עֲשִׁירוֹת.
וְיֵשׁ אֶת זוֹ שֶׁמְּדַגְמֶנֶת,
שׁוֹמֶרֶת הִיא עַל גִּזְרָה.
מְאוּם אֵינָהּ אוֹכֶלֶת,
שִׁתְקִי וֶהֱיִי יָפֶה.
וְתוֹפְרוֹת וְחַיָּטִים,
וּסְתָם שׁוֹאֲבֵי אָבָק.
זֶה לֹא סִפּוּרֵי בַּדִּים,
זֶה מַמָּשׁ לֹא 'רַק'.
אַךְ מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם,
מַגִּיעוֹת לְלֹא סָפֵק.
לַעֲקֶרֶת הַבַּיִת,
מְרֻבַּת הַהֶסְפֵּק.
הָעוֹשֶׂה אֶת כָּל הַנָּ"ל,
וּמְגַדֶּלֶת אֶת יְלָדֶיךָ.
הַגַּם שֶׁזֶּה לֹא קַל,
כְּשֶׁאַתָּה כֹּה דּוֹמֶה לְהוֹרֶיךָ...
אָז 'אֵשֶׁת חַיִל' תָּשִׁיר לָהּ,
תָּשִׁיר - אַל תְּחַפֵף.
וְאִם מִלָּה טוֹבָה תַּגִּיד לָהּ,
תָּמִיד יִהְיֶה לָךְ כֵּיף.