רֶגַע של עברית (תצווה) - על כַּת וּכְתִיתָה קָט וּקְטָטָה

כתישת תבלינים במכתשת

כִּתּוּת אוֹ חִטּוּט?

"שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר"


👈משמעות אחת לפעולות כְּתִיתָה וּכְתִישָׁה. חילוף ת↔ש כמו 'שור' (עברית) מול 'תור' (ארמית).

👈את הזית כּוֹתְתִים כדי להוציא את שַׁמְנוֹ מִתּוֹכוֹ.

👈הדבר מושג באמצעות כְּתִישָׁה (הַכָּאָה) בְּמַכְתֶּשֶׁת.

👈תגרה, הכאה וְהִתְכַּתְּשׁוּת, באות גם בעקבות קְטָטָה (קכ טת)

👈הליכה בדרך ארוכה, נקראת כִּתּוּת רַגְלַיִם. מָשָׁל רגליו 'נשברות' מרוב הליכה.

👈בדומה לְכִתּוּת, גם הַחִטּוּט - מטרתו להגיע אל לב הדבר כדי לגלות את תּוֹכוֹ.

👈כַּת היא קבוצה שפרשה מהכלל בעקבות קְטָטָה/הִתְכַּתְּשׁוּת/מחלוקת.

👈לכן, קבוצה מובחנת של תלמידים/חיילים/וכדו' נקראת כִּתָּה.

👈הַכָּשַׁת נָחָשׁ הנה צורה של הַכָּאָה/כְּתִישָׁה. כך גם הַקָּשָׁה (הקשורה גם לְמוֹקֵשׁ או הִתְנַקְּשׁוּת).

👈המילה נָכֶה מבטאת את מצבו של מי שֶׁהֻכָּה. זה מקור שמו של פַּרְעֹה נְכוֹ שהיה שבור רגליים. 

👈במילים הנ"ל, מגולמות וחבויות גם מילות התוצר שלהן:

  • כתת:
    • גַּת - מקום דריכת הענבים וּכְתִישָׁתָם.
    • קָט - גודל האלמנט לאחר הַכְּתִיתָה.
  • כתש:
    • תַּשׁ - 'עייפות החומר' לאחר שֶׁנִּכְתָּשׁ.
    • קָשִׁ - הזדקן ונעשה יָשִׁישׁ בשל אריכות הימים והלחצים שחווה.

👈אנו מְכַנִּים אדם ערמומי בשם תַּכְכָן. זאת עפ"י לשון הפסוק (משלי) "רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ".
ברם, עיון מדוקדק בדברי הפרשנים מעלה, כי תככן הוא אדם שבור וחסר אמצעים (אולי בשל כך הוא נזקק לעשיית תככים). לדבריהם, מקור המילה הוא תּוֹךְ, שמשמעו הַכָּאָה/שבירה/גזלה, כמו בפסוק (תהילים) "מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם".

ישראל וייס

חדש יותר ישן יותר