כרטיס ביקור (יתרו) - מתן תורה

לוחות הברית - המוזיאון היהודי לונדון - ויקיפדיה

-למרגלות הר סיני- 

בפרשה הקודמת קראנו, אודות המלחמה, שנערכה ברפידים בין ישראל לעמלק.
ציינו גם, שהגעתם לרפידים הייתה בט"ו באייר - חודש לאחר צאתם ממצרים.

בפרשתנו, ממשיכים ישראל במסעם, ומגיעים בראש חודש סיוון (חודשיים וחצי לאחר יציאתם ממצרים) אל מרגלות הר סיני.

(* הפרשה פותחת למעשה, בביקורו של יתרו - ראו להלן)

הקב"ה מציע לישראל לכרות ברית, במסגרתה, הם - יקבלו את תורתו, והוא - יְנַשְּׂאֵם מיתר העמים.

קבלת התורה בפועל, הייתה ביום ו' סיוון, ולהלן תהליך ההכנה שנערך ב-6 ימים אלו:

• א' סיוון - ישראל חנו במזרחו של הר סיני, כשהם מאוחדים ברצון לקבלת עול מלכות שמים.
• ב' סיוון - (ראו גם בפוסט כאן מעיינים 👈 יתרו)
• בבוקר, עלה משה להר, והקב"ה ציווהו, להציע לישראל לקבל את התורה.
• בהמשך, ירד, הציע את הדברים לפני העם וזקניו, וקיבל את הסכמתם.
• ג' סיוון - 
• בבוקר, עלה כדי למסור לה' את תשובת העם.
  (מדרך הנימוס, להחזיר תשובה לשולח - הגם שה' יְדָעָהּ מעצמו).
  ה' הוסיף, שכדי לאמת את אמונתם בו - הם ישמעו את  קולו הַמְּדַבֵּר אל משה.
• בהמשך, ירד משה ומסר את הדברים לעם.
  ברם, ברצונם להתקרב לה', ביקשו העם, שנבואת ה' תְּכֻוַּן וּתְמֹעַן לאזניהם.
• ד' סיוון - 
• בבוקר, עלה משה כדי למסור לה' את בקשתם.
  ה' הסכים, אבל ציווה עליהם להתקדש עבור זה, במשך 3 ימים (ד-ה-ו).
  ההתקדשות כוללת: טבילה במקווה, כיבוס בגדים והתרחקות מאשה.
  כמו"כ נאסר עליהם לעלות אל ההר.
• בהמשך, ירד משה, ומסר לעם את ההגבלות הנוספות.
• ה' סיוון - משה בנה - תחת ההר - מזבח ו-12 מצבות, וכרת את ברית ה' עם העם.
  ענין זה מפורש בפרשה הבאה (משפטים).
• ו' סיוון - ה' התגלה במראה אש בראש ההר, קרא למשה לעלות לראש ההר, והשמיע בקולות וברקים את עשרת הדברות. את שתי הדברות הראשונות - 'אנכי ה' אלוקיך', ו'לא יהיה לך אלהים אחרים', מסר ה' ישירות אל העם, אולם מעוצמת הקדושה והיראה, הם הזדעזעו, וביקשו כי שאר הדברים יימסרו אליהם באמצעות משה.
  הנה כי כן, ביחס לשמונה הדיברות הנוספות - ישראל חוו בנבואה את דברי ה' הנאמרים למשה, ובנוסף שמעו את קולו הרם של משה, מקריא את הדברים בפניהם.
  (ראו גם בפוסט הליכות עולם 👈 יתרו)  

עשרת הדברות

1. 'אנכי ה'... אשר הוצאתיך מארץ מצרים...'
   כלומר, שחררתי אתכם מעבדות - רק בכדי שתקבלו את תורתי.
2. 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני... לא תעשה לך פסל... לא תשתחווה להם...'
   כלומר, אין בעולם שום כוח אֱלֹהִי - זוּלָתִי, ואינכם רשאים לחפש ולפנות אליו.
3. 'לא תשא את שם ה' לשווא'
   מאחר ואני שליט ונבדל, שמור על קדושת שמי, ואל תישבע לחינם בשם ה'.
4. 'זכור את יום השבת... לא תעשה כל מלאכה... כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ... וינח ביום השביעי'.
   כלומר, הַאֲמֵן כי בראתי את היקום בששה ימים, ופסקתי בשביעי.
   הַחְצֵן אמונה זו, בכך, שגם אתה תנוח ביום השבת ותבדיל אותה מששת ימי המעשה.
   בהתנהגותך זו, אתה מדגיש ומפיץ את האמונה בכך שהעולם נברא בידי ה'.
5. 'כבד את אביך ואת אמך'.
   כלומר, נהג מולם בדרך ארץ, ודאג לכל צרכיהם.
   קיום המצווה יביא לך (כִּפְרָט) אריכות ימים, ולעם (כִּכְלָל) שלווה בארץ.
6.  'לא תרצח'
   כלומר, אסור להרוג אדם - שלא בדין.
7. 'לא תנאף'
   כלומר, אסור לשכב עם אשת איש.
8. 'לא תגנוב'
   כלומר, אסור לסחור בבני אדם, דהיינו לחטפם ולמכרם לעבדות.
9. 'לא תענה ברעך עד שקר'
   כלומר, אסור להעיד - בבית הדין - עדות שִׁקְרִית.
10. 'לא תחמוד בית רעך, אשת רעך... וכל אשר לרעך'.
    כלומר, אסור לך לְחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת כדי להוציא מיד רעך את הדברים שאתה חומד אותם.

צַוִּים נוֹסָפִים

הפרשה מסיימת בהוראות נוספות שנמסרו לאחר עשרת הדברות:

• כפי שנוכחתם, אין לי דמות וצורה גשמית.
  לכן, אל תצרו דמויות/תמונות - שכביכול מייצגות אותי.
• במדבר, בְּנוּ עבורי מזבח נחושת, המחובר לאדמה (לא על עמודים/בסיס), וגם חללו ממולא באדמה, והקריבו קרבנות לכבודי.
• בהגיעכם לכנען, בְּנוּ עבורי במקדש, מזבח אבנים לא מְסֻתָּתוֹת, והציבו אותו על האדמה. 
  זאת מאחר והַסִּתּוּת נעשה באמצעות (כלי) ברזל - חומר המשמש לשפיכת דם ולהרג.
  גבוה יהיה המזבח, אבל הכהנים יטפסו אליו באמצעות כֶּבֶשׁ אלכסוני, ולא במדרגות.
  זאת, מאחר וצורת הטיפוס במדרגות - גורמת לגילוי ערוות המעפיל. 

ביקור יתרו

בתחילת הפרשה, אנו קוראים על יתרו חותן משה, הבא אל מחנה ישראל, לבקר את חתנו.

למרות מיקום הסיפור בתחילת הפרשה, קבעו חכמים כי ביקורו נערך לאחר מתן תורה.

יתרו, שמע על הצלת ישראל ממצרים, קריעת הים ומלחמת עמלק, והחליט להצטרף לעם ולהתגייר.
הוא נטל עמו את צפורה אשת משה, ואת גֵּרְשֹׁם ואליעזר בני משה, ועשה דרכו ממדין אל הר סיני.
בהגיעו, שמע ממשה בפירוט את כל הנפלאות שעשה ה' לישראל, והודה עליהם בהתרגשות.

למחרת יום הכיפורים (כחצי שנה לאחר מתן תורה), ירד משה מהשמים - בתום ארבעים יום - עם לוחות הברית (השניות), והחל ללמד את משפטי ה' לעם.

משראה יתרו כי תור ארוך של אנשים צובא על אהל משה, מהבוקר עד הערב, הציע לו למנות שרים מטעמו, כדי שהם יְלַמְּדוּ את התורה לעם, יענו על שאלותיהם ההלכתיות, וידונו בסכסוכיהם העסקיים. (ראו עוד בפוסט יש לי מושג 👈 יתרו)

לאחר שֶׁנּוֹעַץ בה', יסד משה מבנה שיפוטי הירארכי:

• בראש כל עשרה אנשים - יועמד שר עשרות.
• בראש חמשה שרי עשרות  - יועמד שר חמישים.
• בראש שני שרי חמישים - יועמד שר מאה.
• בראש עשרה שרי מאות - יועמד שר אלף.

השואל, יפנה תחילה אל שר העשרות 'שלו'.
אם הלה לא ידע לתת מענה - יפנה השר אל שר החמישים 'שלו'.
במידת הצורך, יעביר הלה את השאלה אל שר המאה 'שלו', והוא בתורו יפנה לשר האלף 'שלו'.
אם השאלה תישאר ללא מענה - תופנה זו אל משה.
את הדברים שמשה לא יידע - יבקש שה' יורה לו (כך היה בפרשת הנחלות של בנות צלפחד).

היתרונות שבשיטה זו:

1. משה והשרים הבכירים - פנויים יותר להתעמק במצוות המורכבות.
2. לעם מוענקת נגישות קלה אל השרים 'הנמוכים' - הקרובים אליו.
3. המענה לשאלות 'העולות' אל השרים הגבוהים - חוזר ומופץ בין השרים 'הנמוכים'.