שמיני: האם מותר לאכול בני אדם?

הקניבליזם בהלכה

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ

🕊️ תחילה לשון המקור 📜ואחריה ביאור קצר🔍 להבנה בנחת.

📜לשון הרמב"ם

הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" - אֵינוֹ מִכְּלַל מִינֵי 'חַיָּה בַּעֲלַת פַּרְסָה' לְפִיכָךְ אֵינוֹ בְּ'לֹא תַּעֲשֶׂה'.

וְהָאוֹכֵל מִבְּשַׂר הָאָדָם אוֹ מֵחֶלְבּוֹ - בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת - אֵינוֹ לוֹקֶה.

אֲבָל, אָסוּר הוּא בַּעֲשֵׂה, שֶׁהֲרֵי, מָנָה הַכָּתוּב שִׁבְעַת מִינֵי חַיָּה, וְאָמַר בָּהֶן "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ",
הָא, כָּל שֶׁהוּא חוּץ מֵהֶן - לֹא תֹּאכְלוּ.
וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה - עֲשֵׂה.

◼️

🔍 ביאור בעברית מדוברת

הרמב"ם מבאר, כי אף שנאמר על האדם “ויהי האדם לנפש חיה”, אין הוא נכלל בגדר בעלי-החיים המותרים באכילה. הוא איננו בכלל “חיה בעלת פרסה”, ולכן אכילתו איננה אסורה באיסור לא תעשה.

משום כך, מי שאוכל מבשר אדם או משומנו — בין אם מן החי ובין אם מן המת — אינו לוקה.

עם זאת, אכילת בשר אדם אסורה באיסור עשה. זאת משום שהתורה מונה רשימה סגורה של שבעה מיני חיות ואומרת עליהן: “זאת החיה אשר תאכלו”. מכאן משתמע שכל מה שאינו כלול ברשימה זו — אין לאכול אותו. והאדם, אף שהוא נקרא “נפש חיה”, אינו נמנה עם אותן שבע חיות.

ולפיכך, איסור שנלמד מכלל מצוות עשה — דינו כמצוות עשה.