בית המדרש (שמיני) - האם ארוחתו האחרונה של הנידון למוות הנה דלת כולסטרול?

-אכילת שקצים ורמשים אינה יפה לבריאות- 

"דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ"

...רַבִּי תַּנְחוּמָא בֶּן חֲנִילַאי אָמַר:
הִתִּיר לָהֶם (לגויים) אֶת הָאִסּוּרִים וְאֶת הַשְּׁקָצִים וְאֶת הָרְמָשִׂים. 

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְרוֹפֵא שֶׁהָלַךְ לְבַקֵּר שְׁנֵי חוֹלִים:

• רָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁהָיָה בְּסַכָּנָה - אָמַר לִבְנֵי בֵיתוֹ, תְּנוּ לוֹ כָּל מַאֲכָל שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ.

• רָאָה הָאֶחָד (את השני) שֶׁעָתִיד לִחְיוֹת - אָמַר לָהֶם, כָּךְ וְכָךְ מַאֲכָל יֹאכַל וְכָךְ וְכָךְ לֹא יֹאכַל (הגדיר להם תפריט קפדני).

אָמְרוּ לָרוֹפֵא: מַה זֶּה?
לָזֶה אַתָּה אוֹמֵר יֹאכַל כָּל מַאֲכָל שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, וְלָאַחֵר אָמַרְתָּ לֹא יֹאכַל כָּךְ וְכָךְ?

אָמַר לָהֶם הָרוֹפֵא:
לְזֶה שֶׁהוּא (מיועד) לְחַיִּים, אָמַרְתִּי לוֹ, זֶה אֱכֹל וְזֶה לֹא תֹּאכַל (כדי שיתרפא).
אֲבָל (ל)אוֹתוֹ שֶׁהוּא לְמִיתָה, אָמַרְתִּי לָהֶם, כָּל מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ תְּנוּ לוֹ, שֶׁ(בין כך) אֵינוֹ לְחַיִּים. 

וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
הִתִּיר לַגּוֹיִם (את) הַשְּׁקָצִים וְהָרְמָשִׂים.
אֲבָל יִשְׂרָאֵל - שֶׁהֵם לְחַיִּים (לעתיד לבוא) - אָמַר לָהֶם (כמה ציוויים):

• "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"
• "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם"
• "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכֵלוּ"
• "לֹא תִּטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם"

לָמָּה?
(בגלל) שֶׁהֵם (מיועדים) לְחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". 

(מדרש תנחומא)