משל המגיד מדובנא (שמיני) - מדוע מת החולה דווקא ביום הגעת הרופא?

-גם רופא דגול לא יועיל אם לא נשמור את עצמנו-

"הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ"

מצאנו במדרש:

אָמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: אָחִי, בְּסִינַי נֶאֱמַר לִי, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְקַדֵּשׁ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, וּבָאָדָם גָּדוֹל אֲנִי מְקַדְּשׁוֹ.  וְהָיִיתִי סָבוּר, שֶׁמָּא אוֹ בִי אוֹ בְךָ הַבַּיִת הַזֶּה מִתְקַדֵּשׁ. וְעַכְשָׁו שְׁנֵי בָּנֶיךָ גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ.

שואל המגיד מדובנא:

עָלֵינוּ לְהָבִין, מָה צֹרֶךְ חִנּוּךְ הַמִּשְׁכָּן, בְּאֶמְצָעוּת מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן - עַד כִּי ה' יִתְבָּרַךְ גִּלָּה זֹאת מִתְּחִלָּה לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא עָתִיד לְקַדֵּשׁ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה וּבָאָדָם גָּדוֹל הוּא מְקַדְּשׁוֹ?

ועונה במשל:

מַעֲשֵׂה בְּשַׂר נִכְבָּד, שֶׁבָּנָה עִיר חֲדָשָׁה וּמְשַׂגְשֶׂגֶת. הוּא הִשְׁקִיעַ בָּהּ אֶת כָּל מִרְצוֹ וְאוֹנוֹ: הֵבִיא אֵלֶיהָ סוֹחֲרִים וְרוֹכְלִים, טִפֵּחַ אוֹתָהּ בְּיֹפִי וּבְהָדָר, חִבֵּר אֵלֶיהָ נְהָרוֹת וַאֲגַמִּים, הֵקִים גְּשָׁרִים וּמַעֲבָרִים, נָטַע עֲצֵי פְּרִי, כְּרָמִים, עֲצֵי זַיִת וְרִמּוֹנִים, וְאַף עֲצֵי בְּשָׂמִים מִכָּל סוּג – מֹר, אֹהָלוֹת, וְכָל נִיחוֹחַ טוֹב. לֹא חָסֵר בָּהּ דָּבָר. כָּל צָרְכֵי הָאֲדָמָה הָיוּ זְמִינִים לְתוֹשָׁבֶיהָ, מַמָּשׁ גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת.

כְּשֶׁהִסְתַּיְּמָה הַמְּלָאכָה, פָּנָה הַשַּׂר לְחָכָם יָדוּעַ וְאָמַר לוֹ: "הַבֵּט סְבִיבְךָ – הַאִם יֵשׁ עוֹד דָּבָר שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשִׂיתִי? הֲרֵי זֶה כָּל רְצוֹנִי – שֶׁלֹּא יֶחְסַר בָּעִיר הַזּוֹ דָּבָר. עָשִׂיתִי אֶת כָּל שֶׁבִּיכָלְתִּי. מָה דַּעְתְּךָ?"

הֶחָכָם חָשַׁב רֶגַע וְהֵשִׁיב: "נִפְלָא כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתָ – אֲבָל דָּבָר אֶחָד חָסֵר: אֵין כָּאן רוֹפֵא."

הַשַּׂר נִדְהַם – וְאוֹרוֹ פָּנָיו. מִיָּד שָׁלַח מִכְתָּבִים לְכָל בָּתֵּי הַסֵּפֶר לִרְפוּאָה, בְּבַקָּשָׁה לִשְׁלֹחַ לוֹ אֶת הָרוֹפֵא הַטּוֹב וְהַמְּנֻסָּה בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ. הוּא הִצִּיעַ שָׂכָר גָּבוֹהַּ בִּמְיֻחָד, תְּנָאִים מְעֻלִּים, וְהִתְחַיֵּב לָתֵת לָרוֹפֵא כָּל מָה שֶׁיְּבַקֵּשׁ. כַּעֲבֹר זְמַן מָה, נַעֲנָה לִקְרִיאָתוֹ רוֹפֵא דָּגוּל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁנִי לוֹ בִּרְפוּאַת כָּל מַחֲלָה אוֹ חֹלִי – אֲפִילּוּ אָנוּשׁ.

נִקְבַּע מוֹעֵד לְהַגָּעַת הָרוֹפֵא – בְּאֶחָד לְחֹדֶשׁ אִיָּר – וְהַיְּדִיעָה עַל בּוֹאוֹ הִתְפַּשְּׁטָה בִּמְהֵרָה. הָעִיר כֻּלָּהּ רָעֲשָׁה וְגָעֲשָׁה, וְהַשִּׂמְחָה הָיְתָה עֲצוּמָה. בְּיוֹם הַהַגָּעָה, זָרְמוּ לָעִיר שָׂרִים, רוֹזְנִים וַהֲמוֹנֵי תּוֹשָׁבִים מֵהַסְּבִיבָה. כֻּלָּם בָּאוּ לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו שֶׁל הָרוֹפֵא הַדָּגוּל.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעַ, נִשְׁמְעוּ הַדְּהָרוֹת שֶׁל שְׁלִיחָיו. כְּשֶׁבָּא, קִבְּלוּ אוֹתוֹ כֻּלָּם בְּקִדָּה וּבְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת – עֵינֵיהֶם מְלֵאוֹת הַעֲרָצָה וְתִקְוָה.

וְאָז הִתְחִיל הַבָּלָגָן.
כֻּלָּם הִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ חוֹלֶה — כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ אֶל הָרוֹפֵא. "הֲרֵי בָּא לְפֹה גְּאוֹן הָרְפוּאָה," אָמְרוּ, "חַיָּבִים לְהַרְאוֹת לוֹ חוֹלֶה!" לְבַסּוֹף נִמְצָא מִישֶׁהוּ שֶׁהִתְלוֹנֵן עַל כְּאֵב רֹאשׁ חָזָק. מִיָּד הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל הָרוֹפֵא, כְּשֶׁהֶהָמוֹן סְבִיבוֹ לוֹחֵשׁ: "אֵיזֶה מַזָּל יֵשׁ לוֹ – לִהְיוֹת הַמְּטֻפָּל הָרִאשׁוֹן! הָרוֹפֵא יַשְׁקִיעַ אֶת כָּל מַאֲמַצָּיו בּוֹ, כְּדֵי לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ שֵׁם טוֹב."

הָרוֹפֵא אָכֵן טִפֵּל בּוֹ בְּכֹבֶד רֹאשׁ. הֵבִיא אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, הִשְׁקִיעַ בּוֹ זְמַן, כֶּסֶף וּתְרוּפוֹת יְקָרוֹת. אַךְ כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים – הַחוֹלֶה מֵת...

הַמְּהוּמָה בָּעִיר הָיְתָה אַדִּירָה. כֻּלָּם זָעֲמוּ. הַלְּחִישׁוֹת הִתְחַלְּפוּ בִּצְחוֹק מָרִיר וְלַעַג. "הִנֵּה, זֶה הָרוֹפֵא הַגָּדוֹל?" וְהַשַּׂר בְּעַצְמוֹ קָרָא לָרוֹפֵא וְאָמַר לוֹ: "תַּגִּיד לִי אֶת הָאֱמֶת – אֵיךְ זֶה קָרָה? הֲרֵי הָאִישׁ לֹא הָיָה נִרְאֶה כָּל כָּךְ חוֹלֶה. וְאִם אָכֵן הָיָה חוֹלֶה כָּל כָּךְ, הָיִיתָ צָרִיךְ לָדַעַת מָתַי לֹא לְהִתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ לַשָּׁוְא. הִשְׁקַעְתָּ בּוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה – וּלְשׁוּם תּוֹצָאָה. אֲפִילּוּ אֲנִי מַרְגִּישׁ נִבְגָּד."

הָרוֹפֵא הִבִּיט בַּשַּׂר וְאָמַר לוֹ בְּשַׁלְוָה:
"תִּשְׁמַע יְדִידִי. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי הֵנָּה, שָׁמַעְתִּי אֶת הָרַחַשׁ בָּעִיר – כֻּלָּם מְדַבְּרִים עַל הָרוֹפֵא הַדָּגוּל שֶׁבָּא. הִתְחִילוּ כְּבָר לְפַתֵּחַ צִפִּיּוֹת, כְּאִלּוּ אֲנִי קוֹסֵם: שֶׁאֵין מַחֲלָה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְרַפֵּא, שֶׁאֵין סַכָּנָה שֶׁאֵין לִי מַעֲנֶה לָהּ. וּמָה יִקְרֶה אָז? אֲנָשִׁים יַתְחִילוּ לְזַלְזֵל בִּבְרִיאוּתָם. יֹאכְלוּ בְּלִי גְּבוּל, יִשְׁתּוּ בְּלִי מַחְשָׁבָה, יִנְהֲגוּ בִּפְזִיזוּת – וְיַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אֲתַקֵּן הַכֹּל.

אִם לֹא אֶעֱצֹר אֶת זֶה עַכְשָׁו, יַהַפְכוּ אוֹתִי לִכְלִי בִּידֵיהֶם לְהֶרֶס עַצְמִי. כָּל טָעוּת, כָּל פְּזִיזוּת – וַאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לְתַקֵּן. אָז מָה עָשִׂיתִי? לָקַחְתִּי אֶת הַחוֹלֶה הָרִאשׁוֹן, וְהִשְׁקַעְתִּי בּוֹ אֶת כָּל כֻּלִּי – וְדַוְקָא בּוֹ לֹא הִצְלִיחַ הַטִּפּוּל. עַכְשָׁו כֻּלָּם יִזָּהֲרוּ. עַכְשָׁו הֵם יָבִינוּ – שֶׁגַּם הָרוֹפֵא הֲכִי גָּדוֹל לֹא תָּמִיד יָכוֹל לְהַצִּיל. וּשְׁמִירָה עַצְמִית – זֶה הַפִּתְרוֹן הָאֲמִתִּי."

הנמשל

אַחֲרֵי שה' יִתְבָּרַךְ, נָתַן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, וְכוֹנֵן אוֹתָם לִהְיוֹת עַמּוֹ, רָאָה ה' כִּי טוֹב וְנָחוּץ לְהָכִין לָהֶם רוֹפֵא חָכָם - שֶׁיָּכוֹל לְרַפֵּא כָּל אָדָם וְאָדָם, לְטַפֵּל בַּחֲטָאָיו, בִּשְׁגִיאוֹתָיו וּבְדַאֲגוֹתָיו בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱטָא. לְצֹרֶךְ כָּךְ, הֵכִין לָהֶם בֵּית רְפוּאָה, עִם כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ: הַמִּשְׁכָּן, הַמִּזְבֵּחַ וְהַקָּרְבָּנוֹת – חֲטָאוֹת, אֲשָׁמוֹת, זְבָחִים, עוֹלוֹת, מְנָחוֹת וְנַסְכִּים. וְהַכֹּהֵן הָיָה עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת, לְהַצִּיעַ רְפוּאָה לַמַּחֲלוֹת שֶׁמּוֹפִיעוֹת.

כַּאֲשֶׁר הֻשְׁלְמָה מְלֶאכֶת בֵּית הָרְפוּאָה הַזֶּה, וְהַכֹּהֲנִים הָיוּ מוּכָנִים לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בְּקֶרֶב כָּל הָעֵדָה עַל הָרוֹפֵא הַיָּקָר הַזֶּה וְעַל הַתְּרוּפוֹת הַיְּקָרוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ. אַךְ יִתָּכֵן שֶׁחֶלְקָם חָשְׁבוּ שֶׁמֵּהַיּוֹם כְּבָר אֵין צֹרֶךְ לְהִזָּהֵר כָּל כָּךְ, כִּי אִם חָלִילָה יֶחֱלוּ, הֲרֵי הָרוֹפֵא הֶחָכָם יוּכַל לְרַפֵּא אֶת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם הַנָּבִיא: "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר, לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (יִרְמְיָהוּ ז', ד'). הָיָה נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵיכַל ה' אוֹ הַכֹּהֵן יָגֵנּוּ עֲלֵיהֶם מִכָּל צָרָה, וְשֶׁהֵם כְּבָר לֹא צְרִיכִים לְהִזָּהֵר כָּל כָּךְ בִּשְׁמִירָה עַל בְּרִיאוּתָם הַנַּפְשִׁית.

כְּדֵי לְלַמֵּד אוֹתָם שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ רַק עַל הָרוֹפְאִים אוֹ עַל הַתְּרוּפוֹת, וְשֶׁחֲטָאֵיהֶם לֹא יְכֻסּוּ עַל יְדֵי אֵלֶּה, ה' אִפְשֵׁר לְמוֹתָם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁהָיוּ אֲהוּבִים מְאוֹד עַל ה' וְעַל כָּל הָעָם. בְּיוֹם חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן הֵם נֶעֶנְשׁוּ עַל עֲבֵרָה קְטַנָּה, וְהַדִּין לֹא סָבַל אֶת פְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. אֲפִילּוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הֵגֵן עֲלֵיהֶם, וּמִכָּאן הוֹכִיחַ ה' כִּי אֲפִילּוּ הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ הַמִּשְׁכָּן וְהַמִּקְדָּשׁ, לֹא מְגִנִּים עַל הָאָדָם אִם הוּא לֹא פּוֹעֵל כָּרָאוּי.

(מעובד עפ"י אהל יעקב - המגיד מדובנא)