למה זקנת האישה פחות פוגעת בערכה?
וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה
בשלהי הפרשה, מפורטים דיני 'ערכים'.
אדם המתחייב לתת מממונו להקדש בית המקדש, יכול לומר 'עֶרְכִּי עָלַי' (אֶתֵּן כַּמָּה שֶׁאֲנִי שָׁוֶה), או 'עֵרֶךְ בני עלי' או 'עֵרֶךְ אשתי עלי', או 'עֵרֶךְ פלוני עלי'.
אבל, כמה שווה האדם?
ובכן, התורה מצרפת רשימה - כמפורט בתמונת הפוסט (הערכים הם בשקלי כסף):
- בטווח הגיל 0-5 שנה:
- זכר - 5
- נקבה - 3
- בטווח הגיל 5-20 שנה:
- זכר - 20
- נקבה - 10
- בטווח הגיל 20-60 שנה:
- זכר - 50
- נקבה - 30
- מעל גיל 60:
- זכר - 15
- נקבה - 10
ולכן, אם אמרתי 'ערך בני עלי', וגילו - ביום ההתחייבות - 18, עליי לתת להקדש 20 שקלים.
רש"י, מפנה את תשומת לבנו, לנקודה מעניינת:
כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִימֵי הַזִּקְנָה, הָאִשָּׁה קְרוֹבָה לְהֵחָשֵׁב כְּאִישׁ.
לְפִיכָךְ, הָאִישׁ פּוֹחֵת בְּהִזְדַּקְּנוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ בְּעֶרְכּוֹ, וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ פוֹחֶתֶת אֶלָּא שְׁלִישׁ בְּעֶרְכָּהּ
שהרי, בהזדקנותה מגיל 60 ל- 61, מאבדת הנקבה 2/3 מערכה (מ-30 ל-10). לעומת זאת, גבר בפרק החיים הזה, מאבד יותר. ערכו יורד ל- 15 (ולא ל- 16.6).
רש"י גם מציין את הסיבה, לכך, תוך שהוא מצטט פתגם מוכר מזמן התלמוד:
דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי (אומרים האנשים):
"סָבָא (זקן) בְּבֵיתָא (בבית) - פַּחָא (שֶׁבֶר) בְּבֵיתָא, סָבְתָא (זקנה) בְּבֵיתָא - סִימָא (אוצר) בְּבֵיתָא וְסִימָנָא טָבָא (וסימן טוב) בְּבֵיתָא"
תגובות
הוסף רשומת תגובה