כרטיס ביקור (תזריע) - תורת היולדת וטומאת הצרעת

-צרעת הגוף והבגד-

הפרשה פותחת בדיני הטהרה והטומאה של האשה היולדת, אולם עיקרה (וכך גם מרבית הפרשה הבאה - מצורע) מוקדש לדיני נגע הצרעת.

תורת היולדת

התורה קבעה, כי עצם תהליך הלידה מטמא - ואפילו אם לא היה כרוך בזיבת דם.

👈בלידת זכר:

נטמאת היולדת למשך 7 ימים, באופן שהיא:

אסורה לבעלה.
אסורה באכילת תרומה (אם היא כוהנת).
אסורה באכילת בשר קדשים (קרבנות) ובכניסה למקדש.

בתום השבוע, ניתנים לה 33 'ימי טוהר', שבהם:

מותרת לבעלה - חרף הדימום.
איסור אכילת התרומה - נמשך עד שקיעת החמה בסוף יום ה- 40.
איסור הקדשים והמקדש - נמשך עד ליום ה- 41 - שאז היא מביאה את קרבנות החובה שלה.

👈בלידת נקבה:

הדינים דומים, אך משכי הזמן כפולים.

משך האיסור לבעלה הוא 14 יום, ומשך "ימי הטוהר" הנו 66 ימים.

להרחבה, קראו בפוסט כאן מעיינים 👈 לפרשת תזריע.

מהי הצרעת?

הצרעת היא נגע המופיע בגוף האדם, בבגדיו או בקירות ביתו.
נגע זה, מטמא את נושאו, וגוזר עליו הרחקה ממחנה ישראל עד שיירפא.
המצורע מטמא אנשים, חפצים ומאכלים באמצעות נגיעה, או בהימצאות תחת האהל (גג).

הצרעת המוזכרת בתורה, אינה קשורה למחלת הצרעת שהיתה נפוצה עד לדורות האחרונים.
הצרעת 'התורנית' נשלחת מה' אל האדם, כעונש על חטאים שונים - ובראשם לשון הרע.
המרפא לצרעת זו אינו כרוך בנטילת תרופות ובהוראת רופא, אלא בחזרה בתשובה ובהוראת כהן.

צרעת הגוף

👈נגעי עור בשר

על עור האדם, הופיע נגע בַּהֶרֶת (לבן עז בוהק) או שְׂאֵת (לבן עז מַט) או סַפַּחַת (מעט פחות עז).

בתחילה, מוודא הכהן את גודל השטח ואת גוון הצבע של הנגע, וככל שהוא בַּטְּווָח הבעייתי:

אם יש בו שיער לבן או מִחְיַת בָּשָׂר חַי (בשר בצבע שונה) - מוכרז האדם כמצורע 'מוחלט'.
אחרת, הכהן 'מסגיר' את המצורע לשבוע (ראשון), שבסופו בודק:

אם הנגע הֻכְהָה (מטווח הגוונים הבעייתי) או הוקטן - מתחיל המצורע בתהליך הטהרה.
אחרת, אם הנגע פָּשָׂה (התרחב) - מכריז עליו הכהן כמצורע 'מוחלט'.
אחרת - מסגירו הכהן לשבוע נוסף (שני), שבסופו בודק:

הֻכְהָה/הוקטן - כנ"ל.
פָּשָׂה - כנ"ל.
אחרת - פותח בתהליך טהרה.

מעניין לציין, כי בניגוד למצופה, אם בתום הסגר, פרח הנגע על כל גוף האדם - הוא נטהר !

👈נגעי שְׁחִין וּמִכְוָה

הנגע הופיע על שטח עור, הנמצא בתהליך החלמה לאחר שנכווה באש או שנפגע ממכה או מחלה. תהליך ההחלמה מתבטא בקרום דק המכסה את שטח המכה (והנגע הופיע על הקרום).

דין נגע זה, כדין נגע עור בשר, למעט ההבדלים הבאים:

אמנם שיער לבן וּפִשְׂיוֹן (התרחבות) מעידים על טומאה, אך 'מִחְיַת בָּשָׂר חַי' אינה רלוונטית בו
מופעל רק הסגר אחד (אם בסיומו נשאר הנגע כפי שהוא - מופנה האדם לתהליך הטהרה).

👈נגעי שיער ראש וזקן (נֶתֶק)

בתוך שטח שיער הראש או הזקן נוצר אזור מְקֹרָח (וְתָחוּם בשיער) - ללא כל סיבה טבעית.

בתחילה, מוודא הכהן את גודל שטח הנתק, וככל שהוא בגודל הבעייתי:

אם יש בו שיער צהוב - מוכרז האדם כמצורע 'מוחלט'.
אחרת, הכהן 'מסגיר' את המצורע לשבוע (ראשון), שבסופו בודק:

אם החל לצמוח שיער שחור - מופנה לתהליך טהרה.
אחרת, אם החל לצמוח שיער צהוב או שהנתק פָּשָׂה (התרחב) - הריהו מצורע 'מוחלט'.
אחרת, מגלחים את השיער המרוחק סביב הנתק, ומבצעים סגר שני, שבסופו:

שיער שחור - כנ"ל.
שיער צהוב או פשיון - כנ"ל.
אחרת - פותח בתהליך טהרה.

👈נגעי קרחת וְגַבַּחַת

קרחת - היא התקרחות טבעית של אחורי הראש, וגבחת - של קדמת הראש.

אם בשטח המקורח אירע נגע מסוג 'עור בשר' - דינו ככל נגע עור בשר המופיע במקום אחר בעור, למעט שיער לבן - שאינו מהווה בו גורם מטמא.

👈מילון מונחים

מחנה ישראל:
בתקופת המדבר - השטח שבו נצבו אוהלי ישראל.
לאחר הכניסה לארץ - כל עיר מוקפת חומה.
מצורע מוחלט:
שהכהן אבחן את הנגע שלו כטמא.
בתקופת הרחקתו, הוא קורע את בגדיו, פורע את שערו ומכסה את ראשו (כמו אָבֵל).
בהמשך, כחלק מטהרתו, יהיה עליו גם להתגלח כליל, ולהביא ציפורים כמתואר בפרשה הבאה.
מצורע מוסגר:
בתקופת שבוע הסגר הראשון או השני.
גם אדם זה מורחק ומוגדר כטמא לכל דבר - אך ללא קריעת בגדים ופריעת שיער.
בעתיד, כחלק מטהרתו, פטור הוא מהתגלחת ומהציפורים.
ארבע מראות נגעים:
חכמי המשנה הגדירו את הגוון של כל אחד מנגעי העור המוזכרים בתורה.

בהרת - עזה כשלג.
ספחת הבהרת - כסיד היכל המקדש (מעט יותר כהה מהבהרת).
שאת - כצמר כבש בן יומו (שטרם התלכלך).
ספחת השאת - כקרום הדק של ביצה (מעט יותר כהה מהשאת).

צרעת הבגד

נגע ירקרק (ירוק עז) או אדמדם (אדום עז) שהופיע על:

אריג צמר או פשתן
עור שֶׁעֻבַּד לשמש כשטיח או כמיכל מילוי
חוטי שתי או ערב טְווּיִים - ראו פוסט יש לי מושג 👈 לפרשת תזריע.

מבחינים בין 3 גַּוְּנִי עַזּוּת

מראה ראשון - עז ביותר. מראה זה נחשב טמא.
מראה שני - פחות עז מקודמו.
מראה שלישי - פחות עז מקודמו. מראה זה נחשב טהור.

ובכן, בגד הנגוע במראה ראשון, מובא אל הכהן לבחינת גודל השטח וגוון הצבע של הנגע.
ככל שהוא בַּטְּווָח הבעייתי, מסגירו הכהן (בקופסא, מחוץ למחנה) לשבוע ראשון, שבסופו בודק:

אם הנגע הֻכְהָה למראה שלישי - הבגד טהור לאחר כיבוס וטבילה.
אחרת, אם הנגע נותר במראה ראשון וגם פָּשָׂה (התרחב) - הבגד טמא ומוצא לשריפה.
אחרת, דהיינו הנגע נותר במראה ראשון ולא פשה, או שהֻכְהָה למראה שני ופשה -
יש לכבס את הבגד.

אם לאחר הכיבוס הֻכְהָה הנגע למראה שלישי - הבגד טהור לאחר טבילה.
אחרת, יש להסגירו לשבוע שני, שבסופו:

אם הנגע הֻכְהָה למראה שלישי - טהור כנ"ל.
אחרת, אם פָּשָׂה - הבגד טמא כנ"ל.
אחרת, דהיינו הנגע נותר במראה ראשון/שני אך לא פשה - תולשים את המקום המנוגע ושורפים אותו, ושאר הבגד טהור לאחר טבילה.

מעניין לציין, כי בניגוד למצופה, אם בתום הסגר, פשה הנגע על כל הבגד - הוא נטהר !

*הערה: קיימות כמה שיטות בהלכות צרעת הבגד. האמור לעיל מתאים לחלקן.

פרשת השבוע בניחותא

חפש בבלוג זה