כרטיס ביקור (מצורע) - טהרת המצורע

-טהרת המצורע-

פרשתנו ממשיכה לעסוק בדיני מצורע.
בפרשה הקודמת, למדנו על צרעת הגוף והבגד (ראו פוסט כרטיס ביקור 👈לפרשת תזריע).
בפרשתנו, מפרטת התורה את תהליך טהרת המצורע ואת דין צרעת הבתים.
סוף הפרשה עוסק בדיני טומאת זיבה.

ובכן, טהרת המצורע היא אירוע "מתגלגל" ומרובה שלבים. הוא מתחיל בהתרפאות הנגע ומסתיים בשובו של המצורע (המורחק) בחזרה אל חיק מחנה ישראל:

1. לאחר שהכהן יצא אל אוהלו של הצרוע המבודד ואבחן כי הנגע נרפא. על המצורע להביא צמד ציפורי דרור, עץ ארז, לשונית צמר אדומה ואזוב.
   ציפור אחת נשחטת מעל כלי חרס מלא במי מעיין, והם מתערבים בְּדָמָהּ.
   הכהן מַזֶּה (מתיז) מהמים על המצורע 7 הזאות. (ראו פירוט בפוסט כאן מעיינים 👈 מצורע).
   לאחר מיכן, מגלח הכהן את כל שערו של המצורע, והלה טובל במים (מִקְוֶה או מעיין).
2. עתה, חוזר המצורע אל מחנה ישראל, וממתין 7 ימים. בתקופה זו (הנקראת ימי סָפְרוֹ) - אסור הוא באשתו.
3. ביום השביעי, מגלחו הכהן פעם נוספת, ולפנות ערב הוא שב וטובל.
   מרגע הטבילה - פגה טומאתו, אבל הוא יורשה לאכול תרומה (אם הוא עצמו כהן) רק לאחר שהשמש תשקע. עם זאת, אסור הוא עדיין באכילה מבשר הקודשים (קרבנות) ובכניסה לשטח המקדש.
4. למחרת, ביום השמיני, עליו להגיע אל המקדש עם הדברים הבאים:
   - כבש + מנחה - לקרבן אשם.
   - כבש + מנחה - לקרבן עולה.
   - כבשה + מנחה - לקרבן חטאת.
   - לוג שמן.
   הוא נשאר מחוץ לשער הכניסה (שהרי עודנו טמא), והכהן - לאחר ששוחט את האשם - נותן מדמו על בוהן ידו הימנית, על בוהן רגלו הימנית ועל תנוך אזנו הימנית.
   לאחר מיכן, נותן הכהן גם מעט מלוג השמן (שהביא המצורע) על בהונותיו, תנוכו וראשו,
   ומקריב את החטאת ואת העולה.
   האשם והחטאת נאכלים ע"י הכהנים, העולה נשרפת כליל, ויתרת לוג השמן ניתנת לכהנים.
   ככל שהצרוע הנו עני - יביא לחטאת ולעולה - 2 תורים/בני יונה (כבש האשם נשאר ללא שינוי).

צרעת הבתים

צרעת זו תקפה רק בארץ ישראל, והיא מתבטאת בהופעת כתם ירוק/אדום עז, בעל מראה "שקוע", בכותלי הבית. מרגע שהכהן אבחן את הנגע - נטמא הבית על תכולתו. לכן ממליצה התורה להוציא את תכולת הבית לפני פסיקת הכהן.

קיימים אמנם שלבים ומצבים שונים בתהליך קביעת הטומאה, אך לצורך הפשטות, נתמצת:

1. בתחילה, מוכרז על הבית 'סגר' ראשון לשבעה ימים.
2. בסיום הסגר הראשון:
• אם הנגע נעלם - מקלפים את השכבה החיצונית של האזור הנגוע, והבית נטהר.
• אם הנגע נשאר - חולצים את האבנים הנגועות, ומכריזים על 'סגר' שני לשבעה ימים.
3. בסיום הסגר השני:
• אם הנגע נעלם - חולצים אבנים מנוגעות, מזים 'מי-ציפורים' (ראו לעיל) והבית נטהר. 
• אם הנגע נשאר - חולצים אבנים מנוגעות, ומכריזים על 'סגר' שלישי לשבעה ימים.
4. בסיום הסגר השלישי:
• אם הנגע נעלם - חולצים אבנים מנוגעות, מזים 'מי-ציפורים' (ראו לעיל) והבית נטהר.
• אם הנגע נשאר - אין עוד תקנה, ויש להרוס את הבית כליל.

חז"ל אומרים, שצרעת הבתים הייתה עשויה גם לָחוּל לטובה.
עמי כנען, שראו את עם ישראל מתקדם לארצו, הטמינו את אוצרותיהם בכותלי הבתים.
יש והריסת הבית הנגוע הביאה לחשיפת המטמון.

טומאת זיבה

בסוף פרשת 'שמיני' - פורטו דינים שונים הקשורים לטומאה וטהרה.
חלקם הוסבר בפוסט כרטיס ביקור 👈 פרשת שמיני (כדאי לקרוא ולהיזכר).

להלן, נתמצת בקצרה את דיני הזיבה המובאים בשולי פרשתנו: